בספר דברים, עם ישראל נמצא רגע לפני הכניסה אל ארץ כנען. משה רבנו, שכבר יודע שלא יכנס אל הארץ המובטחת, נושא לאורך הספר את נאומו האחרון, בו הוא מנסה לסכם את כל התורה כולה. זוהי ההזדמנות האחרונה של משה להשפיע על דמותו של העם לקראת הכניסה אל הארץ.
בפרשה הראשונה בספר, פרשת דברים, סוקר משה אירועים חשובים שפקדו את עם ישראל במדבר - חטא המרגלים, המלחמות עם העמים המקיפים את הארץ, חלוקת הנחלות לשבטים. משה מתאר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מי שאמורים למלא את מקומו בהנהגה. הוא מנחה את השופטים כיצד עליהם לשפוט - בצדק, בהיעדר משוא פנים ובהיעדר מורא. הפסוקים הללו מסתיימים במילים "כי המשפט לאלוהים הוא".
אז רגע, אנחנו מבולבלים - של מי יכולת השיפוט, של אלוהים או של בני האדם? מה זה מלמד אותנו על מערכת המשפט של היום? ואיך זה מזכיר את פרשת הבנות הספרדיות מעמנואל?
בפרשה דנו שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ וטל שקד, סמנכ"ל בינה, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל