מתי השתנו לך החיים?
"כשהתחלתי לעבוד ב'גיא פינס'. תמיד ידעתי שעולם הטלוויזיה והבמה הוא משהו שאני מאוד אוהבת, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה עד הרגע בו התחלתי. מבחינתי, זו היתה עבודה סטודנטיאלית, לא חשבתי שזו תהיה הקריירה שלי, אבל זה שינה לי את החיים ומאז אני עובדת לפני וגם מאחורי הקלעים. בפינס התאהבתי בג'וק הזה כי ככתבת פגשתי המון אנשים והייתי בהמון מקומות. בעקבות התכנית שיניתי את מסלול חיי: עברתי ללימודי תקשורת מלימודי מנהל עסקים, וגם התפטרתי ממשרד הפרסום בו עבדתי ועברתי לטלוויזיה".
מי האיש שהכי השפיע עלייך?
"אמא שלי. ברור, בלי שאלה בכלל. זה נשמע קלישאתי אבל מי שמכיר אותי יודע שזו האמת: בני המשפחה שלי הם החברים הכי טובים שלי בעולם. אמא שלי לימדה אותי כל מה שאני יודעת, בזכותה אני מי שאני היום, כי היא אפשרה לי להיות מי שאני ותמיד נתנה לי את ההרגשה שאני יכולה לספר לה הכל, שהיא לא שופטת ולא מבקרת אותי, שהיא שם כדי לכוון אותי. אני פונה אליה בהכל, גם היום. היא הראשונה שאני מתקשרת אליה כשיש חדשות. למעשה, היא היתה במסיבת הרווקות שלי, שהיא ואחותי ארגנו. זה היה סופ"ש שלם עם חברות ועכשיו החברות שלי עוד יותר מבינות כמה שהיא חלק ממני וגם היא הפכה לחברה של החברות שלי".
מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקחת?
"וואו, אני מאוד מחוברת למשפחה שלי. אני הכי אוהבת אותם בעולם ולא אחליף אותם בעד שום דבר. חמש שנים, את אומרת? תראי, יש סקייפ, אני אדבר איתם ואחרי 5 שנים כולם יגידו לי תודה. 100 מיליון דולר זה המון כסף ואוכל לחלק אותו למשפחה, זה יסדר את כולם ונהנה מהחיים יותר - עם הכסף הזה נוכל לפצות על השנים ההן, אז חד משמעית: כן, לוקחת!".
איך נראית השבת שלך?
"שישי ושבת הם מאוד משפחתיים אצלי: אנחנו תמיד בארוחת שישי אצל ההורים שלי ביבנה עם שני האחים שלי ואחותי שמגיעים עם בני הזוג ועם האחיינית שלי בת השבעה חודשים. כולם יודעים לנגן חוץ ממני – אני היחידה בלי כשרון אמיתי - אז יש הרבה מוזיקה ושמחה ואני שרה בקולי קולות. שם ממש לא אכפת לי שאני מזייפת כי אף אחד לא מבקר אותי – אנחנו פשוט נהנים. אנחנו לא יוצאים עם חברים בשישי בערב, רק מבלים עם המשפחה עד שאנחנו מתעייפים כל כך שאנחנו נשארים לישון שם".
את ישנה עד מאוחר בשבת?
"אבא שלי אומר שיהיה לי זמן לישון בקבר. אני תמיד בפעילות: תמיד מטיילים, עושים פיקניקים, הולכים לים, עושים על האש. אני לא מאלה שישנות עד 12 או אחת כי אז את קמה ואת מרגישה שכל היום התבזבז לך. אני קמה בסביבות עשר ועושה המון דברים, סיגלתי לי הרגל כזה".
איפה את מרגישה בבית?
"בית זה המקום בו המשפחה שלי ובעלי וגם שני הכלבים שלי, מאצ'ו ולולה, נמצאים. אם אני איתם אני מרגישה בבית. הבית של ההורים שלי זה הבית בו נולדתי וגדלתי, אבל אני מחוברת בעיקר לאנשים שנמצאים בתוכו - אז בכל מקום שהם נמצאים זה בית".
בית יכול להיות מחוץ לישראל?
"אני לא ארגיש בבית בחו"ל כי המשפחה שלי לא שם. תראי, זו שאלה שמעסיקה הרבה אנשים היום - האם לנסות את מזלם ולהצליח מעבר לים, כי שם יש יותר כסף וחופש. never say' never' - אבל מבחינתי, למרות שיש לי אזרחות אמריקאית כי אבא שלי עלה מארה"ב, אני לא באמת רואה את עצמי חיה איפשהו בלי המשפחה שלי, בלי לראות את האחיינית שלי או לדבר עם אמא שלי. אם כל המשפחה תעתיק את עצמה איתי זה כבר סיפור אחר ולא תהיה לי בעיה".
יש לך קמע? אמונה תפלה?
"לא. אני לא מאמינה באמונות תפלות וזה בזכות אמא שלי, שבכל פעם שבאתי הביתה עם ג'וק כזה אמרה לי שאצלנו בבית אין דבר כזה. הריטואל המטומטם היחיד שיש לי הוא משהו מילדות: בנסיעות היינו משחקים במשחק בו כל פעם שרואים רכב מסוג חיפושית נותנים צ'אפחה ואומרים 'חיפושית!'. זה נשאר אצלי עד היום, אז ראו הוזהרתם".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה לדעת לשלוט בכעס יותר טוב. אני בן אדם מאוד שלו בדרך כלל אבל יש דברים שמעצבנים אותי ואז הפיוזים נדלקים לי בשנייה. אחרי זה אני אומרת לעצמי שהייתי יכולה להגיב אחרת. זה משהו שהייתי רוצה לשלוט בו יותר, לשלוט בכעס כשהוא בא באמת".
איזה ספר, סרט או דיסק מעוררים בך השראה?
"הסרט שאני חוזרת אליו תמיד הוא הסרט 'היומן' - הסרט הכי רומנטי בעולם, ואני דווקא לא אוהבת סרטים קיטשיים. אני לא רוצה להרוס אותו למי שעוד לא ראה, אבל זה סרט שגורם לך להסתכל בעיניים נכונות על זוגיות ועל מה זה בעצם אהבה. כשפגשתי את בעלי, בחור שאוהב סרטי מתח ופעולה והוא הכי בן, הושבתי אותו והכרחתי אותו לראות את הסרט הזה וגם הוא הזיל דמעה. זה על זוג שהכיר כשהם היו צעירים. כעבור שנים מסתבר שהאישה חלתה באלצהיימר ובן הזוג שלה לא מתייאש ומקריא לה מדי יום את היומן שלה, שמספר איך הם הכירו והתאהבו. מעבר לזה שזה מראה לך איך שאהבה צריכה להיות, סבא שלי היה חולה באלצהיימר. זו המחלה הכי נוראית שיכולה להיות, ונעים לי לחזור לסרט הזה, לבכות איזה בכי טוב ולהיזכר שהאהבה זה הדבר שהכי שווה בחיים האלה".
קל לך יותר לסלוח או לבקש סליחה?
"אני יודעת לעשות את שניהם. כשהייתי קטנה אמא שלי לימדה אותי שלסלוח ולבקש סליחה הן התכונות הכי חשובות כבן אדם. אני יודעת לקחת אחריות ואם עשיתי משהו לא בסדר אני יודעת להתנצל ולהתכוון לזה מכל הלב. כשמבקשים ממני סליחה אין דבר כזה שאני לא אסלח. אנחנו אנושיים. הסליחה היא משהו שכל כך טבוע בי עד שסלחתי אפילו לבן הזוג הראשון שלי, בן אדם שהיה אהבת חיי, ניהל איתי מערכת יחסים מגיל 17 ועד 20 ואז בגד בי בגידה מאוד מכוערת. הוא שבר לי את הלב וכעבור כמה חודשים טובים הוא ביקש סליחה - וסלחתי. למה לחיות עם תחושות של כעס ונקמה? זה לא טוב מבחינת קארמה".
מה היית בגלגול הקודם?
"אני נורא רוצה להאמין בגלגולים. בא לי שזה יהיה נכון כי אני לא מצליחה להבין את זה שאנחנו מתים וזהו. זה לא נתפס בעיניי ואני ממש מקווה שזה קיים ושהנשמה מתגלגלת. נראה לי שהייתי בן אדם ולא חיה, ואני בטוחה שהייתי אישה".
יש אלוהים?
"אני מאמינה שיש משהו, שלא יכול להיות שאנחנו לבד פה בעולם הזה, אבל אני לא יודעת מה הוא. אני לא מגיעה ממשפחה דתית או שומרת שבת אבל מאמינה שיש משהו, אני מוצאת את עצמי מדברת למישהו".
מתי לאחרונה היה לך דיבור כזה?
"אני כל הזמן מדברת, בלב, בדברים קטנים. אני מדברת אליו במחשבות שלי, זה נשמע מוזר? זה לא שאני מדברת אליו כשאני רוצה משהו. אני מתעוררת ואומרת 'תודה', אני מעריכה את מה שיש לי ומודה לו בדיאלוג קצר כל בוקר, בלב שלי".
>> שאלון רוח עם שירלי ברנר: "אין פה את התחושה של יום שישי שיש בארץ"