ד"ר אבשלום קור הוא שם נרדף לעברית תקנית. הוא מנחה כבר יותר משני עשורים את חידון התנ"ך העולמי, משמש כיועץ הלשון של גלי צה"ל שנים רבות, ואף מגיש בתחנה זאת ובערוץ הראשון פינות שהפכו לקנונים בתרבות הישראלית. בשבילו, השפה העברית היא הרוח האמיתית המניעה אותנו. הוא מסביר שהעברית היא לא המקצוע שלו, אלא החיים שלו, ובעצם של כולנו.
מה אומרת לך המילה "רוח"?
"הייתי השבוע ביום כיפור בחברון. התחלתי לעשות שם את הצום שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אמרתי להוריי: 'כל החגים אני עם אמא ואבא, אבל יום כיפור - עם האבות והאמהות'. נסעתי לחברון בהתחלה לבדי, אחר כך עם אשתי ואחר כך צירפנו גם את הילדים. כילד, להגיע למערת המכפלה זה היה בעיניי נס עצום. ביום כיפור הזה, עצרתי ליד כל חייל בדרך למערת המכפלה ואמרתי לו שבשבילי בעבר זה היה חלום, ולכן אני מודה לו שהוא עומד כאן ומאפשר לי זאת. כאשר משה רבנו שלח את 12 המרגלים כתוב 'ויעלו בנגב ויבוא עד חברון'. למה לא 'ויעלו ויבואו'? 'ויבוא' זה רק כלב בן יפונה! כלב עזב את החבורה כי ראה שהם מתחילים להיבהל, לפחד. הוא הלך לבדו למערת המכפלה להיות ליד קברי האבות, לקבל מהם את הרוח. כתוב בתורה על כלב 'כי רוח אחרת הייתה בו'. לכן, כל המרגלים מתו בדרך במדבר, חוץ מיהושע בן נון וממנו. בהם הייתה רוח אחרת".
איפה אתה מרגיש בבית?
"זה אולי מוזר, אבל אני מרגיש בבית כל ימיי רק בתל אביב, אף על פי שכשאני יורד לרחוב בתל אביב קצת קשה לי, כי אין שלטים עבריים כמעט. ניסיתי להיאבק בדבר אבל נבחרי העם אינם משתפים פעולה. לך לכיכר המדינה, כמה שלטים בעברית יש בכיכר המדינה? אפילו במספרה של עבאדי כתוב 'הייר סטייליסט' בשלט החנות. למה הוא לא כותב "מספרה"? למה הוא כותב "עבאדי" בלועזית? מה, אנחנו לא יודעים עברית? רק בלועזית? מדובר בתופעה של רגשי נחיתות. אינני מתנגד לכתיבה בלועזית, הרי באים תיירים, אבל אין סיבה לכך שהאות הלועזית תהיה גדולה יותר מהעברית".
איך נראית השבת שלך?
"השבת שלי נראית כמו השבת שהייתה לסבים שלנו. אני הולך לבית הכנסת, ככה גידלו אותי אמא ואבא, וזאת השבת שלי".
מהי המילה האהובה עליך בעברית?
"העברית כולה אהובה עליי. אנשים שעזבו את גלי צה"ל עוד מתקשרים לשאול שאלות בעברית, אני אומר להם: 'זה בסדר שאתם שואלים, כי העברית היא לא המקצוע שלי אלא החיים שלי'. לשאול מה המילה האהובה זה כמו לשאול את מי מהילדים שלי אני הכי אוהב".
ומהי המילה השנואה עליך?
"יש מילה 'עברית' שקשה לי איתה והיא 'אוקיי'. למה אני צריך להגיד 'אוקיי'? כשאלהים ברא את העולם הוא אמר 'טוב'. למה אנחנו לא אומרים 'טוב'? זה יותר קצר מ'אוקיי'.
מילה אחרת היא 'כאילו', או יותר נכון השימוש שנעשה בה: 'אני חושב שכאילו נלך לסרט', 'אני חושב שכאילו ראיתי את הסרט'. מה זה 'כאילו'? ראית או לא ראית?
גם הביטוי 'חבל על הזמן' מצער אותי, כי אתה לא יודע אם זה טוב או רע. בשפה, אם אתה לא יודע אם זה טוב או רע, מה התועלת? בעבר 'חבל על הזמן' היה לגנאי, וכיום, לפעמים, זה שבח".
למדת בבית ספר דתי?
"מעולם לא למדתי בבית ספר דתי, עד היום. כל ימיי חייתי רק בתל אביב ומעולם לא חייתי במקום אחר. שרי החינוך בתקופתי בבית הספר היו ממפלגת העבודה. זלמן ארן, אבא אבן. ילדיי התחילו באותו כיוון ועד מהרה ראיתי שמבתי הספר נשארו רק הבניינים. המורים הלכו לעולמם, תוכנית הלימודים הלכה לעולמה. העברנו את הילדים לבתי ספר דתיים כי לא יכולתי לשאת את המחסור בהשכלה יהודית בבתי הספר. אבא שלי הלך בלי כיפה, גם אני הולך בלי כיפה. ההשכלה היהודית היא שהחזיקה אותנו. ובלעדיה, אנחנו מוצאים שגם בדור הזה, יש כמה מראשי העם, שהילדים שלהם חיים באמריקה, וזה אסון בעיניי".
מתי אתה מאבד אמונה?
"אתה יודע, למדתי את תולדות עם ישראל. כל הזמן הרגו אותנו או ניסו להכריח אותנו להמיר את דתנו. להתנצר, להתאסלם. כל הזמן היו יהודים שפרשו מהמחנה כי רצו להשתלב בעמים אחרים. לכן אנחנו מעטים. כנראה יש בעם הזה כוחות נדירים במיוחד, אם זכינו להגיע מהעולם העתיק עד היום. לכן אני לא מאבד את האמונה. הסבים שלי לא זכו להיות סבים, כי הגרמנים רצחו אותם כשעוד היו אבות. והיום סביבנו חיים אנשים רבים שכבר יש להם נינים. קח את רפול וקהלני במלחמת יום הכיפורים, כשהתרוקן מלאי הפגזים בטנק ולוחמינו לא יכלו לירות. בכל זאת, ניצחנו את הסורים. תמיד כשקשה לך, גם לשני קשה. אסור לאבד את האמונה".
מתי השתנו לך החיים?
"במלחמת ששת הימים. חשבנו שזה הסוף. שלושה שבועות לפני המלחמה כל הגברים היו מגויסים. שלושה שבועות לא ראית גבר ברחובות. מי שלא גויס, פחד להוציא את הראש החוצה שלא יידעו שלא גויס. חברא קדישא קידשה את גן מאיר בתל אביב להיות בית קברות, כשיגיעו חללים. פינינו את כל בתי החולים בכל הארץ. אני, כנער בתיכון, עברתי קורס עזרה ראשונה והיינו מוצבים בבית החולים הדסה. בית החולים היה ריק לחלוטין. נגמרה המלחמה ולא הגיע שום פצוע. נס אדיר. אחריה הלכתי לראות את כל המקומות המופיעים בתנ"ך, את כל המקומות שהסבים שלי רק דיברו עליהם. ובגלל זה, בדואר האלקטרוני שלי, כשהייתי צריך לבחור מספר בחרתי ב-67, שנת מלחמת ששת הימים".
יש לך אמונה תפלה?
"חתולים שחורים יכולים להיות רגועים כשהם עוברים מולי ברחוב".
איזה תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"אילו היה לי פנאי, הייתי עוזב הכל ולומד. יש הרבה דברים שהייתי רוצה ללמוד. לצערי, אין לי פנאי, אך יש לי סיפוק. אם הקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד שנים, אשמח ללמוד עוד".
איזה ספר או סרט מעורר בך השראה?
"הספר 'שמשון' של ז'בוטינסקי. הוא לקח את הסיפור של שמשון והלביש אותו בתיאורי צבע נהדרים ובתיאורים יפים, אנושיים, ולא רק אני הושפעתי ממנו. גם המפקד הקודם של חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן. בספר של ז'בוטינסקי, הבחור שעוזר לשמשון לגנוב נשק מהפלשתים למען עם ישראל שמו נחושתן. לכן הורי האלוף בחרו בשם הזה כשם משפחתם".
אילו היית יכול לבקש בקשה אחת מאלהים, מה היא הייתה?
"שכל הנכדים שלנו, והנכדים שעוד יבואו, שכולם יהיו יהודים טובים ונאמנים בארץ ישראל".
>> מי יהיה אלוף העברית של ישראל?
>> שאלון רוח עם הרב יונה מצגר: "מלחמת יום כיפור שינתה את חיי"