איפה את מרגישה בבית?
"הרבה שנים חשבתי שאני מרגישה הכי בבית בתל אביב. עברתי לשם בגיל 20, בסוף הטיול שאחרי הצבא, ושכרתי דירה עם שלוש חברות שלי. זו היתה הפעם הראשונה שממש הרגשתי שאני בבית, שזה הבית שלי.
עם הזמן אני יותר מרגישה בבית אצל ההורים שלי. תל אביב הפכה להיות קצת כבדה עליי וכשאני מגיעה להורים שלי, העובדה שיש שם גינה ושקט, שלא צופרים ואין פיח – זה גורם לי להרגיש יותר בבית".
זה גורם לך לחשוב על לעבור מתל אביב?
"אולי יום אחד אני אעבור בגלל זה. אני רואה את עצמי יום אחד גרה בבית עם גינה ולא בדירה – אבל זה עוד לא על הפרק".
מה עם מגורים בחו"ל?
"אני לא רואה את עצמי עוברת לחו"ל כי אני מאוד מחוברת לארץ - גם מבחינת עבודה וגם מבחינת הלב. לאורך השנים היו לי אופציות לעבור לחו"ל, לעבוד בחו"ל ולדגמן שם, אבל לא עשיתי את זה. זה תמיד מפתיע אנשים, אבל זה ממש לא החלום שלי להצליח שם. אני רוצה להצליח פה, לעבוד פה, בעשייה ישראלית. זה לא קוסם לי, להיפך – זה לא משך אותי והיה חשוב לי להישאר פה, מחוברת למדינה ולמשפחה".
איך נראית השבת שלך?
"יום שבת שלי מתחיל מאוד מוקדם כי אן (בתה של סלע; א.ר) מתעוררת מוקדם, מתישהו בין שבע לשמונה. סוף השבוע שלי לא קבוע, אבל בערך בכל שבת שנייה אנחנו נוסעים לארוחת צהריים אצל ההורים שלי שגרים בקיסריה, לבריכה וקצת להיות עם אחותי ועם הילדה שלה. לפעמים אנחנו הולכים לים בתל אביב או נפגשים עם חברים בבית קפה. גם בשישי אין שגרה מיוחדת, פרט לארוחת ערב אצל המשפחה של אריאל. לפעמים הארוחה הזו מתקיימת במסעדה ואז אנחנו לוקחים בייבי-סיטר וגם יוצאים, אבל בדרך כלל, אם אנחנו יוצאים בערב זה באמצע השבוע ואת שישי בערב אנחנו שומרים לבית".
מתי השתנו לך החיים?
"השינוי הכי גדול הוא עם הלידה של אן כמובן. החיים השתנו לטובה בהרבה דברים. הפכנו למשפחה וכבר לא אינדיבידואלים, וגודל האחריות התעצם. פתאום יש אדם שמגיע לפני הכל - לפני הזוגיות ולפני עצמך. יחד עם אובדן הספונטניות היא מילאה את החיים שלנו גם באושר גדול".
זה כמו שדמיינת?
"קשה לדמיין אימהות, מה גם שאף פעם לא היו לי אחים קטנים, אני לא מישהי שהיתה מוקפת בילדים קטנים אז לא היה לי מושג. זה נראה לי כמו משהו שקשה לתפוס אותו לפני שהוא מגיע. לקח לי זמן לתפוס את המצב החדש ואני לא חושבת שאפשר להבין מה זה לפני שאת מתנסה בזה. אריאל ואני שותפים מלאים בגידול של אן".
את דוגמנית, שחקנית וסלב. מה יותר קשה – החשיפה הגופנית, למשל בקמפיין להלבשה תחתונה, או זו הנפשית במשחק, או החשיפה של אובדן הפרטיות?
"האמת היא שזה בא ביחד. אף פעם לא עשיתי את ההפרדה. מעצם זה שאת מפורסמת יש חשיפה, ולא משנה אם את שחקנית או דוגמנית. בעצם זה שאת מוכרת ומזהים אותך, הפרטיות שלך נפגעת, אבל אני לא מאלו שמתלוננות. למקצוע הזה יש המון יתרונות שמגיעים איתו – וזה חסרון ואני מקבלת אותו".
היית רוצה להמשיך לדגמן?
"כן, עוד בא לי להמשיך לדגמן. אני לא מרגישה שעשיתי מעבר מדוגמנות למשחק או שאם אני משחקת אני מפסיקה להיות דוגמנית".
ומה עם דוגמנות של בגדי ים? יש כאלה שמצפים שעכשיו כשאת אמא זה לא יקרה יותר.
"בלי שום קשר לזה שאני אמא, כבר שנים ארוכות שאני לא מדגמנת בגדי ים. למה? כי זה כבר פחות נראה לי רלוונטי עם הגיל. למרות ש'never say never' - אני לא פוסלת. אני גם סולדת מזה שאנשים רוצים לשים אותך במשבצת לפיה אם את דוגמנית את לא יכולה להיות שחקנית. זה לא ככה".
מי האיש שהכי השפיע עלייך בחיים?
"יש שני אנשים שהשפיעו עליי מאוד. לאורך כל החיים שלי, וגם היום, אמא שלי משפיעה עליי. עד היום היא תופסת מקום מאוד חשוב בחיי, היא החברה הכי טובה שלי ואני חושבת איך היא היתה עושה כך משהו ואיך היא היתה מגיבה, ואני מתייעצת איתה הרבה.
בשנים האחרונות אריאל מאוד משפיע עליי. אריאל הפך אותי לאישה, לאמא, לדאוג לבית ולמשפחה - זה משהו ששינה אותי מאוד. לפני זה הייתי במצב אחר בזוגיות שלי, בסטטוס אחר, ועם אריאל היה לי טבעי לעשות בית, לדאוג למקום חם לחזור אליו ולהקים משפחה, הוא השפיע עליי הרבה בזה".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות בן אדם שלא בוער בו לעבוד כל כך הרבה כמו שבוער בי כעת. הייתי רוצה להנות מהחופש ומזה שקצת לא עובדים וקצת נחים. אני אישה שחייבת להיות בעשייה, אם אני לא עובדת אני נכנסת לסוג של חוסר שקט. בנוסף, הייתי רוצה שתהיה לי סבלנות ואורך רוח לסביבה שלי".
יש לך קמע? אמונה טפלה?
"לא, הדבר היחיד שאני עושה זה שאני לא מדברת עם אנשים על פרויקטים חדשים לפני שהם סגורים הרמטית. אני אדבר על דברים כאלה, שאני רוצה, רק עם ההורים שלי, אריאל ואחותי – אבל לא אספר על זה לחברים כדי לא לעשות לזה 'נאחס'".
יש אלוהים?
"אני מניחה שכן, קשה להיות בטוחים".
מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"בכל יום שישי אני מדליקה נרות ואז אני מבקשת ממנו את כל מה שאני רוצה. הדלקת הנרות היא מסורת שאני רוצה בבית".
אם היית יכול לבקש בקשה אחת ממנו, מה היא הייתה?
"שהמשפחה שלי תהיה בריאה".
מתי את מאבדת אמונה?
"זה עוד לא קרה לי. אני לא משייכת רגעים קשים לאמונה באלוהים אלא להתמודדות אישית. אני פחות חושבת על 'מה אלוהים יעשה בשבילי' - אני לא מחכה שיעשו בשבילי, לא נתלית באמונה - אלא עושה בעצמי, מתמודדת בכוחות עצמי".
איזה ספר, סרט או דיסק מעוררים בך השראה?
"אין משהו שמעורר בי השראה, אבל אני מאוד אוהבת את הדיסקים של מאיר אריאל. אני שומעת אותם וזה מחזיר אותי לתקופת ההתבגרות שלי, אז הייתי שומעת אותו הרבה".
מה זאת הצלחה בעינייך?
"עבור כל אחד ההצלחה נמצאת בדברים שונים לגמרי. אני סוג של בן אדם שאף פעם לא נח על זרי הדפנה ואומר 'עשיתי את זה', זה אף פעם לא קורה לי. אני תמיד שואפת להיות אמא יותר טובה, אישה יותר טובה, שחקנית יותר טובה - אני אף פעם לא אומרת 'אני שם, הצלחתי איזה כיף!'. זה לא שאני לא מפרגנת לעצמי, אבל שואפת כל הזמן להיות יותר טובה. אני לא אומרת 'וואלה אני פיקס', אלא תמיד חושבת שאפשר לשפר: גם באמהות, גם בלהחזיק את הבית, גם במשחק - אני מרגישה שיש לי עוד מלא מה ללמוד".
את אישה כזו שאף פעם לא מרוצה?
"לא, זה לא שאני בן אדם שלא מרוצה אף פעם – אני אישה אופטימית וגם כשאני מרגישה שיש מה ללמוד זו הרגשה כיפית ולא מדכאת, אבל הסיסמא אצלנו בבית היא ליהנות מהדרך. אנשים, גם אנחנו, שוכחים ליהנות מהדרך, אז אני מנסה ללמוד מהדרך אבל אני לא נחה על זרי הדפנה".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"לרפא אנשים ממחלות. הייתי מאוד עסוקה אז, אבל הייתי מרפאת אנשים שקרובים אליי".