לפני עשור כמעט לא היה שום סיכוי לפתוח את הרדיו בלי לשמוע שיר שטל שגב היה מעורב בו, בין כזמר, מעבד מוזיקאלי, נגן או מפיק. השיר שהביא עבורו את פריצת הדרך כזמר היה "על הברכיים", ביחד עם להקה חסידית, אבל עיקר עבודתו הייתה מאחורי הקלעים. הוא ניגן באלבומים של ירמי קפלן, ברי סחרוף ואריאל הורוביץ, הפיק לשלמה ארצי את האלבום "צימאון" - גם שר איתו דואט, ובשלב מסוים עשה מעבר למוזיקה הים תיכונית, ושימש ככותב ומפיק לאמנים כמו אייל גולן, שרית חדד וישי לוי.
במקביל התחיל לעבור תהליך רוחני ולמצוא עצמו חוזר לנבור במקורות. לפני כחמש שנים לקה בבעיית שמיעה נדירה שיצרה פער בין הצלילים הנקלטים באוזן ימין לאלו הנקלטים באוזן שמאל. הקריירה המוזיקלית שלו פסקה באחת, הוא נכנס שלא מרצונו לחצי שנה של התבודדות מוחלטת מהיקום, ודווקא אז התהדק יותר הקשר שלו לבורא עולם.
"אני מרגיש שכל יום שעובר, אני מתקרב יותר", אומר שגב בראשית הראיון, "כל פעם בדרגה שיכולתי לזכות בה, ללמוד ממנה וליישם. יכול להיות שבגיל 10 זכיתי לעמוד כל בוקר וערב מול החלון הקטן שלי, ולדבר במילים פשוטות עם ה'. זו זכות אדירה. כל מה שזכיתי בכל עת - אני מאושר עד הגג".
במה השתנית מאז ההצלחה הגדולה?
"איך אמר הרמב"ם? 'עתה ידעתי כי לא ידעתי'. אני רחוק כמה מיליארדי גלגולים ממה שהוא היה. קטונתי. לא רק שאני יודע שאני לא יודע - הרצון שלי לדעת הוא אדיר, מרגע לרגע. לכן מה שהייתי אז זה כמו היום, רק שהיום הרצון שלי להתנקות ולהיות יותר טוב - אני יודע כמה אני רחוק מלהיות טוב. יש הבדל בין לחשוב לבין להגיד לבין לדעת. אז היום אני אולי במצב ביניים, שאני רוצה להשתנות, רוצה להתנקות, רוצה לדעת, רוצה לא לשפוט חבר, רוצה לא לכעוס. איזה בן אדם לא כועס? רק צדיק גמור".
אם אספת את כל התובנות האלה, מה עוצר בעדך מלממש אותן?
"מה עוצר בעדי? המדרגות שאני צריך כנראה לעלות. המלחמה היא יומיומית. ולעלות למעלה? רק באמצעות יותר מצוות, ללמוד יותר. אין משהו אחר".
פעם חשבת שאפשר לעלות למעלה באופן טבעי, ללא כל אלה?
"גם אם חשבתי ככה, היום אני יודע שזה לא מספיק".
אילו קליפות קילפת מעצמך בדיוק, בשנים האחרונות?
"את כל מה שאגרתי במשך השנים, שזה מחשבות, מעשים, לכלוך".
חתיכת עבודה.
"אני בתחילת הדרך. ההפך מגאווה זה להרגיש כל הזמן שאתה למטה. כל הזמן להרגיש שאני לא נחות ומסכן וצריך לרחם עליי, אלא כל הזמן יש לי רצון לשאוף למעלה. עושים את זה במחשבה, ברצון להיות טוב. כשמישהו נהנה ומחייך, אפילו אם הוא קנה פיתה וטעים לו - אני צריך לשמוח בזה. אפילו אם עכשיו זמר אחר מוציא שיר לרדיו ומצליח - אני צריך לשמוח בזה".
וכשאתה מוציא שיר לרדיו, והשיר שלך לא מצליח לעומת שירים אחרים מצליחים? בהתחשב בכך שהשיר שלך הרבה יותר טוב.
"בעיני מי?".
בעיניך.
"מי אני שאשפוט מה יותר טוב ומה לא? זה רק אגו, נקודה, סוף. אני עובד על זה שהאגו לא ישתלט עליי ולא יגרום לי לחשוב למה הזמר ההוא מצליח בזמן שהשיר שלי יותר טוב. זה אגו. לא. הזמר הזה מצליח? איזה כיף! עשרות אלפי אנשים נהנים ומחייכים. זה כמו משיח - אני רוצה שיבוא משיח. אז כשהוא יבוא, רק אני רוצה ליהנות ממנו? כדי שלכולם יהיה טוב, להורים שלי, לאחים שלי. זה ניתוק האגו - לגרום שהאגו יהיה עם כמה שפחות רצונות שיעכירו את היחסים. הנה, זה שינוי, זו קליפה שהורדתי - 'למה אותו משמיעים ואותי לא'? פעם זה השפיע לי על הנפש".
ואתה יכול להגיד בשוויון נפש שהיום חוסר הצלחה שלך, פחות משפיע עליך?
"בשוויון נפש. אני שמח שהוא הצליח, וזה עדיין לא הזמן של השיר שלי, או שהוא לא מספיק טוב".
השיר שפרסם אותו: על הברכיים
בהמשך מספר שגב שהוא מניח תפילין ומתפלל המון שנים, מתפלל גם עם ילדיו מדי לילה, ומחובר ל"צדיק נסתר" שאיתו הוא לומד הרבה.
היית בשיא ההצלחה, השירים שלך שחו בגלגלצ, הפקת אלבום לשלמה ארצי, שרת איתו - ואז לפני חמש שנים התפתח אצלך ליקוי שמיעה נדיר. איך גילית אותו?
"גיליתי את הבעיה באוזן בזכות המתנה שיש לי מילדות, שזו שמיעה אבסולוטית. כל תו - אתה יודע מה הצליל שלו. אני לא צריך לחשוב על זה. כמו שאתה רואה צבע ומיד יודע מהו".
השמיעה אצלך שונה במובן שאתה שומע דברים שאני לא מצליח לשמוע?
"אנחנו שומעים אותו דבר, רק שאני יודע שצליל מסוים הוא התו 'מי'. כשאני שומע שיר ברדיו, אני שומע את כל הצלילים וכל התווים - כל מה שכולם ניגנו, באותו רגע".
זה לא מבלבל?
"לא אם יש לך את זה מאז הילדות. אבל הליקוי מבלבל. הגעתי לאולפן ליום עבודה רגיל, ופתאום אני מרגיש שמה שאני מנגן - זה לא מה שאני שומע. זאת אומרת שרק אוזן שמאל שלי לקתה בליקוי, שאם אסביר את זה קצת יותר ברור, אם תיקח את שתי עיניך, ימין ושמאל, אתה מתעורר ועין שמאל רואה את הצבע הירוק כאדום. אז מה קורה כשאתה פותח את שתי העיניים? ובאוזניים אי אפשר להפריד כמו עיניים, כי גם אם תאטום - עדיין תשמע, רק עמום יותר. אז נהיה לי בליל היסטרי של צלילים".
שגב השתתף ככותב ומלחין בשירים הכי מושמעים של השנים האחרונות
מה שמעת, צרימות כאלה?
"הכל צרימות והכל בליל. ניגנו את התו 'מי' - שמעתי אותו 'מי', 'לה' ו'סי'. בן אדם דיבר - שמעתי אותו מדבר בטון של מישהו, ובעוד טון של מישהו. זאת אומרת, אם הגיעו שלושה ילדים הביתה - שמעתי אולי 20 חייזרים נכנסים הביתה. זה בדיוק היה בסוף החופש הגדול. אחרי שבאולפן הרגשתי שמשהו לא בסדר באוזן, באתי הביתה. הגיעו הילדים, וזה שבר אותי לגמרי. לא יכולתי לשמוע אותם. זה היה כמו 20 מיקי מאוסים קטנים. בעצם לא יכולתי לשמוע שום דבר. הרדיו השמיע דברים מעוותים. ככה שמעתי הכל".
מה הרופאים אמרו על זה?
"בדיקות, הזרקות, כדורים, שלילת מחלות אחרות. מה שהיה שיא-השיאים מבחינתי זה שטיפלו בי שני רופאים מדהימים, וברגע שהבנתי שהפיתרון הוא שאין פיתרון ושאלך לפסיכולוג - אז הבנתי שזהו, הם עשו מלאכתם נאמנה, הם אוהבים אותי, אבל אין מה לעשות".
אז איך אפשר לחיות עם זה?
"למוזיקאי עם שמיעה אבסולוטית קשה לחיות עם זה. מוזיקאים בעולם שזה קרה להם - או שחתכו את עצב השמיעה באופן הזו והמשיכו לשמוע רק באוזן אחת".
לא שקלת לעשות את זה?
"שקלתי, אבל לאט לאט אתה מתקדם ואומר 'מה, אני אכרות איבר בריא?'. אבל עזוב, נכנסה אמונה ותיקנה הכל. הכל זה סתם, הבל הבלים".
במהלך זה עברת לבידוד מוחלט במשך חצי שנה.
"נכון, בלי אישה, בלי ילדים. הם היו באים".
מה עשית שם כל היום?
"הייתי ער בעיקר, ישן עם תנ"ך מלא, קורא תהלים, אני חושב שבעיקר מחשבות ושיחות. הורדתי את עצמי כל כך נמוך - אני לא יודע אם אפשר יותר נמוך. לא אוכל, לא מתקלח, לא מתגלח, מפחד מכל רעש, עם אטם בתוך האוזן, ושתי האוזניים מכוסות באוזניות כאלה. אפשר לקרוא לזה במונחים פסיכולוגיים 'השתגעת', אבל מבחינתי לקחתי את עצמי הכי נמוך, כדי שמשם אוכל לצמוח למעלה. ישנתי אולי שעה ביממה, עם כדורי שינה. כל הזמן מחשבות ותהיות, ככה עם עצמי".
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע