ב' שלי הוא איש רב פעלים. הוא עובד גם כקואוצ'ר, גם כמטפל, גם מדריך לטאי-צ'י ומדיטציה, ובזמן שנשאר הוא משמש כמפיק בפועל של אירועים אלטרנטיביים. יום עבודה שלו יכול להתחיל בהרצליה, להמשיך בת"א, משם לחיפה וחזרה לפתח תקווה. זאת הסיבה שיותר ממה שהוא נמצא בבית, הוא נמצא במכונית שלו. מדובר בחתיכת פח ממונעת, שמכילה הכל מכל: ציוד טיפולים, טייפ, דיסקים, בגדים להחלפה, חרבות עץ לקאטה של הטאי-צ'י, שלוש נעליים בודדות של הילדים, חצי חבילת פתי-בר מעוכה, שקיות ניילון, פתקים עם מספרי טלפון חשובים, עטיפות של בייגלה, כוסות קפה ריקות וחמישה בקבוקי מים פתוחים, בגדלים שונים, שכבר הספיקו לרתוח ולהתקרר עשרות פעמים.
כדי לנקות אותה מבפנים צריך, מן הסתם, לאסוף את הכל, בידיים, ולכן ב' מעדיף להכניס אותה לשטיפה חגיגית רק פעם בשנה. ביומיום, כדי לרענן אותה מדי פעם, הוא מנער את שטיחוני הרגליים ומבשר שהמכונית נוקתה. ועדיין, כמה מפליא, כשכולנו נדחסים לתוכה בנסיעות לאירועים משפחתיים, אני תמיד מצטערת שלבשתי בגדים נקיים.
ב' אולי הוא הקיצוני ביותר מבין החברים שלנו, וכנראה מטפס מעל כולם ברמת הזוועה התברואתית, אבל הוא בהחלט אינו יוצא דופן: גבר ניו-אייג' שמכבד את עצמו פשוט לא ייסע במכונית חדשה. רובם נוהגים במכוניות משפחתיות, לחלקם יש טנדרים ובכל מקרה – כל הרכבים שלהם מעשיים, פרקטיים, מכוערים מאד ובעלי ותק של מינימום 12 שנים על הכביש.
לפעמים נדמה שככל שמצבו של הרכב עלוב יותר, כך בעליו גאה יותר, ולכן מכוניות שתומות רדיו, נטולות מזגן ופצועות כנפיים בפירוש אינן נדירות במחוזותינו. כפיצוי על החזות העלובה, כנראה, מתנוססות על כולן מדבקות מנצנצות שמבקשות מהנוסעים בכבישים "תנו לפיות לחיות", או שיחייכו כשהאגזוז העתיק שלהן פולט עשן לרקיע הקוסמי.
מצד שני, לא אתפלא לגלות שבלילה בלילה, עמוק בתוך הסדינים, חולמים גברברי הניו אייג' על מכונית חדשה, או לפחות על כלי רכב עם קצת יותר שארם מסובארו 93'. לא בשבילם חלילה, אלא בשביל האישה והילדים. הם מבחינתם יכולים לנסוע ברכב בלי מזגן, ריפוד או ציריות. כמובן שבשום אופן לא מדובר במכונית חדשה דנדשה מהניילון, כי אין פחות אקולוגי מזה, ורק הסוטים יחלמו על ג'יפ. אבל בכל זאת, חלקם וודאי עייף מטיפולי ההחייאה הבלתי נגמרים, ומשתוקק לרכב קצת יותר מהודר עם נעילה מרכזית ופגוש מקורי (איזו וולבו 2006?), משהו מעט יותר בטיחותי שכל החלונות שלו נפתחים ומפשיר האדים פועל ואף מאפשר לראות מבעד לחלון האחורי. שוב, לא בשבילם, חלילה. בשביל הילדים.
מה שכן, במצב הרעוע יש גם סוג של יתרון: כשהמכונית כל כך קשישה, לניו אייג'י אין ברירה אלא להפשיל שרוולים בתדירות גבוהה. שאנטי או לא, רוב גברברי הניו אייג' יודעים בדיוק איפה נמצאת הציריה ומה עושים כשהקרבורטור גמור. וכן, אודה ולא אבוש, מבחינתי גבר סקסי הוא בסדר יורד אבא מהמם, אינטיליגנט חריף ומכונאי לעת מצוא. האמת, אין דבר יותר סקסי מאשר ב' הרוכן בהוד לתוך הקרביים המפויחים של המכונית כדי לנסות להבין מאיפה נוזל לה השמן.