כבר סופר לא מעט על חכמת המשפט היהודי. את המשפט המפורסם של שלמה, שנאלץ להכריע בין שתי נשים שכל אחת מהן טענה על תינוק כי היא אמו, אתם בטח מכירים. הנה סיפור אחר שימחיש בנוסף עד כמה המראה החיצוני לא קובע.
כולנו שמענו בחודש האחרון על אב נורמטיבי כביכול, ממש אחד משלנו, שרצח את בתו בקור רוח מזעזע. מצד שני, יוצא לנו לפעמים לפגוש לא פעם אנשים פשוטים שלא ציפינו מהם ליותר מדי, אבל ברגע שמכירים אותם קצת יותר לעומק - מבינים עד כמה הם צדיקים נסתרים. כמו שאומרים דתיים רבים - ברגע הדין המעיל לא מועיל והכובע לא קובע.
ביום בהיר אחד באו שני יהודים אל הרב יחזקאל לנדאו, רבה של פראג, לדין תורה. אחד מהם היה לבוש בגדי עגלון מרופטים ומלוכלכים, והשני היה לבוש כסוחר אמיד ונכבד. סיפר הראשון, בעודו שטוף דמעות, כי הוא סוחר אמיד מעיר רחוקה שבא לפראג לצרכים עסקיים. על מנת להגיע למקום שכר את שירותיו של עגלון מקומי. באמצע הדרך, באזור מבודד, התנפל עליו העגלון, שדד את כל כספו ואף הכריח אותו להחליף עמו בבגדים, לעבור לעמדת העגלון ולתפוס את המושכות. כאן בפראג מתנהל אותו עגלון כעשיר וסוחר גדול ואילו הוא, הסוחר האמיתי, מסתובב ללא פרוטה בכיסו ורץ ומספר את האמת לכל מי שרוצה לשמוע. רוב האנשים לועגים לו, אבל בודדים מאנשי המקום חשבו שיש לברר את גרסתו, ואילצו את זה שהאשים לבוא לדין תורה מולו.
"מה יש בפיך?", שאל הרב לנדאו את האיש שהיה לבוש כאמיד. "מה יש לי לומר?", חייך, "עיניך הרואות כי מדובר באדם מסכן וחסר דעת שהשיגעון תקף אותו והוא מדמה את עצמו לסוחר. כבר יומיים שהוא רץ אחריי ברחובות, ואיני יודע איך אוכל להיפטר ממנו".
החל הרב לנדאו לחקור את השניים, אבל כל אחד מהם לא זז מטענתו המקורית: אני האמיתי והוא המתחזה. הוא ניסה לחפור ולדוש בנושא, אבל הבין שהדבר כמעט בלתי אפשרי: זו מילה מול מילה. אמר להם הרב לבוא למחרת בבוקר בשעה נקובה, ואז ייתן את פסק הדין שלו. מיד אחרי שהלכו קרא הרב לעוזר שלו, וביקש ממנו שלא יכניס אותם אליו למחרת כלל וכלל.
למחרת בבוקר הגיעו השניים מתוחים מתוך הבנה שפסק הדין יגזור את הדין לכאן ולכאן. הם ישבו ביחד חצי שעה - והרב לא קרא להם להיכנס. חלפה שעה, חלפו שעתיים ושלוש ושניהם נותרו בחוץ, קצרי רוח במיוחד. האדם שהיה לבוש כסוחר אף ניסה לשחד את משרתו של הרב על מנת שידחוק ברב לקבל אותם במהירות, אולם דבר לא עזר. "הרב אומר שעליכם להמתין בסבלנות", אמר העוזר.
השעות נקפו ושעת צהריים הגיעה והרעב החל להציק לשני בעלי הדין. הם שמעו מהחדר הסמוך את הרב כשהוא פוסע בחדרו, לומד תורה, וחשבו שהמשפט כבר נשתכח מלבו. בשיא המתח, כשהציפייה הגיעה לשיא, הרב פתח בהפתעה את דלתו וקרא "עגלון, היכנס!".
מרוב הציפייה והדריכות, האיש שהיה לבוש כסוחר האמיד קפץ ממקומו ורץ אל הרב. דווקא האיש שהיה לבוש בבגדי עגלון נשאר במקומו. כך התברר מיהו הסוחר האמיתי ומיהו העגלון.