פרשת "בהר" עוסקת במפגש בין התורה לארץ. מה אפשר ללמוד משנת השמיטה? למה אסור לצער אחרים בדיבורים שלנו? ואיך אפשר לעזור למישהו לפני שהוא נופל לתהום? השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר
פרשת השבוע היא פרשת "בהר", אחת לפני הפרשה האחרונה בספר "ויקרא".
אפשר לתת לפרשה כותרת: "כשהתורה והארץ נפגשות". עם ישראל עדיין במדבר אבל מקבל הוראות לבניית חברה בארץ ישראל.
המצווה הראשונה בפרשה היא השמיטה. השנה, שנת תשפ"ב, היא שנת שמיטה. התורה מלמדת אותנו לשבות ולשמוט. כמו שפעם בשבוע יש שבת, כך פעם בשבע שנים – הארץ שובתת. פרשנינו קוראים לנו לחפש הזדמנויות לשמוט ולשבות במהלך השנה הזו, גם אם אנחנו לא חקלאים.
בהמשך הפרשה עוד נושאים רבים שקשורים לכלכלה: ריבית, משא ומתן ועוד. מעניין לראות איך הפרשה משתמשת במילה "אחיך" בתוך כל ההוראות והמצוות. כלומר, גם כשבונים מערכת כלכלית של מדינה, צריך יחס של אחווה, כי הזולת הוא עדיין אחיך, גם בביזנס.