הדרמה בכיכר העיר מגיעה לשיאה: החשוד מובא למרכז הכיכר אל מול ההמון המריע בפרצוף מבועת. הוא אמנם רק חשוד, אבל זה לא מנע מהפריץ של העיירה להורות להודיע בכרוזים לכל תושבי העיר על לכידת החשוד במעשה. שיראו ויראו, שיראו ויבינו שאף אחד לא יחמוק מעונש. ואם בסוף יתברר שזה לא הוא? בואו לא נשבור את הראש. העיקר שיש אקשן באוויר.
זה מה ששידרו כלי התקשורת עם מעצרו של דודו טופז. כן, אני מבין את הראש של העורכים בכלי המדיה, אני מבין איך זה עובד בדיוק ואני גם מבין את העניין מצד ההמון המריע, ואפילו את הצורך של המשטרה לנפנף ב"הישג". אבל האם כל אותם גורמים ניסו להבין קצת את התחושה של טופז בעקבות הקלחת אליה נפל, ושבתוכה הוא מתבשל ומבעבע ברגעים אלה ממש? האם מישהו חשב שאולי, ממש אולי, הוא לא באמת אשם באותם אישומים חמורים, ורק צירוף מקרים נסיבתי גיבש את החשדות מולו?
לא בכדי מלאה היהדות בכל כך הרבה אמירות, ניתוחים והלכות סביב נושאי לשון הרע והלבנת הפנים. מדובר בעניין לא פשוט, ודי אם נזכיר את אמרת חז"ל שעדיף לו לאדם ליפול לכבשן האש ולא להלבין פני חברו ברבים.
ובכן, למרות הכסף, המעמד והכוח (המדומה כמובן), דודו טופז הוא בדיוק כמונו - בן אדם. אמנם נורא קל היום לחבוט בו, לספר שוב ושוב את סיפור עלייתו ונפילתו, לצלם אותו מובל למעצר כשכולו מפוחד ועיניו מתרוצצות בחוריהן, אבל עם יד על הלב: הייתם רוצים שזה יקרה לכם, לחבר הכי טוב שלכם, לאבא שלכם?
אז אני מבין שזה לא אפשרי להימנע מפרסום שמו, אבל גם אם עושים את זה - בואו לא נרקוד על הדם, בואו לא נשלוף מראיונות עבר ציטוטים שלו שיכולים "להפליל" אותו, בואו לא נשתף פעולה עם הקזת הדם הזו מסביב למזבח. למיטב ידיעתי הוא עדיין לא נשפט, ולמיטב זכרוני מספיק פרשות שנחשפו בקול תרועה רמה התבררו כעורבא פרח.
"המלבין פני חברו כאילו שופך דמים" - זוכרים?
מסתבר שלשון הרע דבק בנו כל כך חזק, עד שלמרות שנוכחותו הכל כך מאסיבית במדיה של היום - גם כשהוא קיים במאסות גבוהות אנחנו כמעט ולא מבחינים בו. הריטואל הזה הפך כל כך שכיח בשנים האחרונות: המשטרה מכריזה על חשדות נגד איש ציבור, התקשורת עטה על הטרף כמוצאת שלל רב, ואותו איש מקובע בתודעה כפושע או כמושחת (גם אם, כמאמר הקלישאה, בסוף יפורסם עניין הזיכוי בעמ' 19 למטה). שכחנו שאפשר גם אחרת.
אם יש חשודים - סלבס, פוליטיקאים או סתם אנשים מהרחוב - בואו לא נחגוג על חשבונם כאילו הם כבר הורשעו. בואו נמחה באופן גורף ומהדהד כשהמשטרה מזמינה תקשורת כדי "לחגוג" בלייב את תפיסתם, כאילו מעצר שקט הוא לא פחות אפקטיבי. בואו לא נשפוט חשודים לכף חובה לפני שכל התמונה, הפרטים והעדויות נפרשו בבית המשפט. בואו לא נמהר לשתות את דמו של טופז בקשית, בבקשה.
אולי עם הקפדה קצת יותר משמעותית על איסורי לשון הרע והלבנת פנים היה לנו פחות מעניין, אולי היינו זוכים לפחות ריגושים ולפחות רכילות, אבל לפחות היינו אנשים טובים יותר. לפחות היינו שומרים על צלם אנוש - שלנו ושל החשודים. לפחות היינו מקיימים את הכלל הבסיסי כל כך של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
שלא יהיה ספק: אם בסופו של דבר יתברר שטופז אכן הזמין את תקיפת אנשי התקשורת - אין ספק שהוא צריך לשבת בבית הסוהר למשך כמה שנים טובות. אבל כל עוד הוא לא הורשע - בואו לא נהיה השופטים שלו. המשטרה ובית המשפט כבר יעשו את העבודה. בואו נשמור את הטינופת ליום שאחרי, אם אכן יורשע. מעבר לזה - כל שמחה לאיד, כל רכילות מרושעת, כל מציצנות, כל השפלה פומבית של טופז, כל הלבנת פנים - מיותרים לגמרי. ובארבע מילים: בואו נהיה בני אדם.
האם אתם בטוחים שכל דבר שקורה לכם מוביל בסופו של דבר לטוב? סיפור לשבת
דודו כהן חושב שאנחנו אשמים גם בכך שאורן זריף הוא אימפריית רייטינג
והאם טקס השפלת האישה בפרשת השבוע הוא מקרה אמיתי או אזהרה מאיימת?
