שמעתי פעם על רב אחד, שמישהו בא אליו וביקש עצה: כיצד לגרום לבן המתבגר שלו להיות "יותר צנוע". בז'רגון הפנים-חרדי זה אומר: "הבן שלי לקח קשה את התסבוכת המינית של גיל הנעורים, אני חושב שהוא מאונן יותר מדי". איך בדיוק כדאי לי לדבר איתו על זה? זו הייתה השאלה.
"פשוט תשתוק", אמר לו הרב הישיש בפרץ (לא אופייני) של חכמת חיים. "אין לזה סיכוי. המבוכה של העיסוק המשותף שלכם בנושא הזה תשתלב לו מצוין בטעם האסור והאינטימי של החוויה, ואתה תשיג את ההפך מה שרצית. אי אפשר לחנך מישהו להיות פחות מיני. אתה יכול לשבת איתו וללמוד. סתם ללמוד. לעסוק יחד בעניינים של רוח. לבלות זמן איכות רוחני של אבא ובן. אם תנסה למשוך אותו למעלה, אל הרוח, יהיו לו יותר כלים להתמודד עם התסבוכת הפיזית והרגשית הזו".
נזכרתי בתשובה היפה הזו השבוע בגלל הסיפור שמסעיר את הכותרות - פרשת לובשת השכבות מבית-שמש, זו שהקימה קהילה שדוגלת בלבישת אינסוף שכבות עבות כדי להסתיר כל זכר לנשיות מגרה מחוץ לכותלי הבית. רק לאחרונה התגלה כי מלבד הכאת בני משפחתה, היא אף העלימה עין מ-12 ילדיה המקיימים יחסי מין בינם לבין עצמם. עוד כשקראתי את הכתבה הראשונה עליה, עלה בי הטעם החמוץ מריר של סלידה מאלו שמנסים להתמודד עם הגוף שלהם בהלקאה עצמית. אבל אפילו בדמיוני פרוע לא האמנתי שהסימבוליקה הזו תצא החוצה כל כך מהר ובצורה כל כך ברורה ומכוערת. כאילו נכתבה בידי סופר אמן.
האם ניסתה להתמודד עם הגוף שלה בהלקאה עצמית ואז - על פי החשד - ניסתה להתמודד גם עם הגוף של הילדים שלה בהלקאה, קצת פחות עצמית. מתחת לאלף השמלות שלה היא ניסתה להחביא גם את האהבה הנשית שלה למשפחה, את הקונפליקטים שיש לאישה חוזרת בתשובה, ולא קשה לשער שגם להט מיני מתוסכל ולא פתור. כמו אידיוט שמציע לשים מכסה על לוע של הר געש היא חשבה שמצאה פיתרון לכל: אוסף של שכבות בד שתחתיהן אפשר לטאטא את הבעיות. כמה פשוט, כמה מפתה. כמה הגיוני שלקהילה הזו הצטרפו מדי שבוע עוד ועוד נשים שמצאו את שיטת בת היענה הזו כקלה פי כמה מכל התמודדות. וכמה חד ועצוב המסר שמהדהד מתוך הפרשה.
תסבוכת מינית אי אפשר לפתור בסגפנות או בשנאת גוף עצמית. אם תיצרי מחסור גדול באהבה, הגוף שלך ינסה למלא אותו בדרך האינסטינקטיבית והאבולוציונית שהוא מכיר כל כך טוב: תשוקה ומגע. אם תנסי, כנגד כל חוקי הטבע, להצליף בחוט חשמל על היד של הילד שלך שמנסה להתבגר דרך האוננות הנואשת הזו, אזי כנגד כל חוקי הטבע, ובידיים כואבות, הוא יבקש מאחותו הקטנה לעשות את זה בשבילו. אם תיצרי לו וואקום של אהבה הוא ימשיך לחפש אותה באופן נואש, מעוות, במקום הכי קרוב.
סיפור לובשת השכבות מבית-שמש איננו צירוף מקרים מרתק. הוא התפתחות הגיונית וטבעית - כמה עצוב לקרוא ככה לגילוי עריות – של הדחקה מטורפת, והוא תמרור אזהרה ענק לכל מדחיק כוחני: למלחמה האגרסיבית-מטופשת של ש"ס בהומוסקסואליות, לחברי הכנסת המתחכמים שקראו לא מזמן להסתיר את האינטרנט תחת עשר שכבות-בד וירטואליות ולכל הצדקנים המתחסדים הבורים והפנאטיים שחרתו על הדגל שלהם באותיות ענק את המילה "סקס" גם אם צרפו לזה באותיות הקטנות שלמטה איזו הכרזת מלחמה מטופשת.
הורים שלו - אל תלחמו. תאהבו. קודם כל את עצמכם, אחר כך אותו. למרות הניסיונות הפרובוקטיביים שלו להתבגר בכוח.