עד התגלותו של אלוהים לאברהם אבינו בחרן התורכית, עבודת האלילים הפגאנית היוותה את הפולחן הדתי העיקרי בקרב העמים. הבשורה העיקרית של היהדות לעולם הינה המונותיאיזם - האמונה באל אחד. אברהם אבינו הוא האבא המייסד של עיקרון זה, והסיפור המפורסם על כך שניתץ וריסק את הצלמים בחדרו של תרח אביו הוא מיתוס מכונן במדרש האגדה היהודי. מעבר לכך, בל נשכח שהרעיון בדבר אל אחד היה החלוץ לפני המחנה, שסימן את הדרך לשתי הדתות המונותיאיסטיות הגדולות בהיסטוריה שבאו לאחר היהדות ושצמחו ממנה - האסלאם והנצרות.
לא סתם בני האדם נמשכו לאורך האנושות לעבודת האלילים. בניגוד לאלוהים המופשט, האמורפי, זה שנאמר עליו שאין לו דמות גוף ולא גוף - האלילים הפגאניים מעניקים לאדם מימד סנסואלי חושני: אפשר להרגיש אותם, לראות אותם ואפילו לגעת בהם. אבל נשאלת השאלה - האם הפוליתיאיזם עד כדי כך חמור, שהיהדות הייתה צריך להקדיש לו פרקים שלמים בתורה שבכתב, ולאחר מכן בתורה שבע"פ במסכת "עבודה זרה" המפורסמת?
היהדות הפכה אותנו מפראי אדם לבני אדם
את התשובה לשאלה מספקת לנו פרשת השבוע, פרשת ואתחנן: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלוהי לעשות בקרב הארץ אשר אתם באים שם לרשתה" (דברים ד', ה'), אומר משה לבני ישראל. הוא גם מסביר את הרעיון מאחורי הדברים: "ושמרתם ועשיתם כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כול החוקים האלו ואמרו - עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (ד', ו').
צריך להבין שבאותה התקופה הציוויליזציה והתרבות עדיין לא הגיעו לעמי הארצות. בשורת ייחוד האל היא בשורת התרבות, היא בשורת המשפט והחוקים והמצוות שנועדו ליצור תשתית בעזרתה יוכלו בני האדם לקיים ביניהם קשרי עבודה, אישות, כלכלה, משפט, חינוך - והכל תחת עקרונות תבוניים ושכלתניים שאותם חוקק האל.
הדת העברית היא הראשונה בהיסטוריה שהנחילה לאנושות חוקה ברורה המעגנת חיי תרבות, משפט ומדינה, בצורה כל כך מפורטת ורצינית (אל תקפצו - חוקי חמורבי אמנם הופיעו כרונולוגית לפני מתן תורה, אך רק כסיל ועיוור ישווה בין טקסט דל וחיוור זה על פני היקפם העצום של חמשת חומשי תורה).
ההבדל בין עבודת אלילים לאמונה באל אחד הוא לא הבדל כמותי, אלא הבדל מהותי. האמונה באל אחד ובתורתו משמעותה הפיכת האדם מפגאני לתרבותי, מפרא אדם לאדם, מנוצר ליוצר. בשורת היהדות היא מהפכנית. "לא תעשה לך אלוהים אחרים על פניי" (דברים ה', ז') פירושו לא תחזור לימים נעדרי תבונה ונעדרי חוקה שבהם שלטו האמונות התפלות, הכישופים והבורות החשוכה.
מנצלים את חולשת האומללים ואת מצוקת העניים
לכן זה כל כך עצוב וכואב ש-4,500 שנה לאחר מתן החוקה התבונית הזאת, דווקא אצלנו במדינת היהודים, תרבות עובדי האלילים פורחת מתמיד. תעשיית המים הקדושים, הלחשושים והברכות המזויפות מהווה בשנים האחרונות, בעיקר בטלוויזיה, את חלון הראווה היהודי העיקרי. וזה מקומם, מרתיח ומעוות בצורה חולנית.
רק השבוע פורסם כי מחליפו של הרב אלעזר אבוחצירא, שנרצח לפני עשרה ימים, יהיה בנו, פינחס אבוחצירא, שזכה באורך נס לפני ימים ספורים לביקורה של פיית הבאבות שהפכה אותו בן רגע מסתם אדם ל"קדוש".
הרנטגן, הסי-טי, הרב פינטו וחבריהם, לא רק שאינם מייצגים את היהדות - הם מחללים את כבודה ומחזירים אותה לימים אפלים וטרום תרבותיים, שבהם הכאוס היה החוק. הגרעין היהודי מנוגד לחלוטין לפולחן הפגאני המתרחש יום יום בחצרות של אותם מקובלים, שם מסתובבים מתחזים באצטלה של מוארים ומנצלים את חולשת האומללים ואת מצוקת העניים.
אל תיתנו למראה עיניים להטעות אתכם. זו לא יהדות. זו שרלטנות.