אז מה, חגגתם בסילבסטר? יש לכם תכניות לוולנטיינ'ז דיי? לפני שאתם הולכים לרעות בשדות זרים ומפיקים הנאה מחגים של עמים אחרים, למה שלא תשובו למקורות ותרוויחו משהו מכל הסבל שעבר על העם שלכם?
לוח השנה היהודי מספק לכם לא פחות מ-5 סיבות לצומות קבועים (יום כיפור, עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תענית אסתר, תשעה באב וצום גדליה). כך שאם אתם מחליפים דיאטה כל שני וחמישי ומנסים למצוא אמתלה הגיונית לתרץ את העובדה שלא בא לכם לאכול, המידע הזה יכול להיות לכם שימושי במיוחד.
אתם מוזמנים להתחיל ביישום העצה הזו כבר מהיום, היום בו יחול צום עשרה בטבת. הסיבה הרשמית שלו: בשנת 558 לפני הספירה החל המצור של נבוכדנצר השני מלך בבל על ירושלים. אם לקצר את עניינו של הצום לשתי מילים: תחילת הסוף. היום הזה מציין את יריית הפתיחה של פסטיבל החורבן, את הרגע ממנו כבר לא הייתה דרך חזרה. המצור ההוא, שהחל בעשרה בטבת, נמשך שנה וחצי עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש בתשעה באב.
מה בדיוק מצריך פה צום מיוחד? ובכן, כל חורבן, שבר או אסון לא מתחיל ונגמר ברגע בו הכל קורס. יש את תחילת הסוף, ואמצע הסוף, וסוף הסוף, וכל הנקודות הללו ראויות לציון. אז נכון שאיתור תחילת הסופים הוא חכמה שלאחר מעשה, אבל אם מקדישים את חשיפת הבעיות הראשוניות והסדקים שהובילו אל הסוף המר, על מנת ללמוד לגלות את הנקודות הקריטיות האלה בעתיד ולפעול פעולה מונעת, יכולה להיות לעניין משמעות מיוחדת.
אבל גם אם אתם לא מחפשים תירוץ להשיל כמה קילוגרמים, בואו נהיה רגע קצת רוחניים ולא טכניים עד כדי מיאוס - צום ביום אבל יהודי הוא הזדמנות טובה להתחבר למורשת בדרך קצת פחות משמינה מבליסת סופגניות בחנוכה. לא רק ניצחונות הרואיים או ניסים מופלאים שווים חג, גם הצרות שעברו על העם הזה לפני יותר מ-2000 שנה ראויות להתייחסות כזו או אחרת.
בימי לחימה אלה, כמובן, אי אפשר שלא לייחס משמעויות אקטואליות לתאריך ההיסטורי הזה, ולהזדהות עם הסבל הרב שעבר העם היהודי, מאז ועד היום. זו, אגב, הסיבה שהצום נקבע גם כיום הקדיש הכללי על כל הרוגי השואה שמקום קבורתם לא נודע.
ובכל מקרה, דעו שאתם לא לבד. המחשבה שבזמן שאתם חורקים שיניים וקופצים שפתיים במטרה לא להישבר, מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם עושים את אותו הדבר בדיוק, יכולה קצת לעודד.