לפי פרוטוקול הדיון, "חייהם המשותפים נקלעו למשבר, על רקע היעדר תיאום ציפיות ומזג סוער של שניהם. המבקשת טוענת כי סבורה הייתה כי נישאה לעילוי תורני, שהתגלה כבחור עצל; בעוד המשיב טוען כי אכן הקדיש עצמו ללימודי קודש, ואף המציא מכתבי רבנים בעניין זה. כל צד מייחס לרעהו תכונות של כוחניות, גסות-רוח, אלימות מילולית ואף פיזית".
בתביעת המזונות טענה האישה כי לגבר "פוטנציאל השתכרות גבוה", ודרשה לקבל ממנו מזונות זמניים לפי הפירוט הבא: צרכי קטין - 4,550 שקל לחודש; צרכיה שלה - 4,180 שקל בחודש; הוצאות המדור ואחזקתו - 3,508 שקל בחודש. האב, כאמור, השיב כי בהיותו אברך אשר תורתו אומנותו, יש להעמיד את מזונות הקטין על 1,400 שקל בחודש לכל היותר. כמו כן טען האב כי אין מקום לפסיקת מזונות אישה, לאור פוטנציאל השתכרותה ולאור העובדה שנטשה אותו, וכי אין אף מקום לחיוב בגין מדור, הואיל והיא ובנם המשותף מתגוררים בבית הוריה.
בית המשפט קבע כי "מן הראוי כי המשיב ייצא לעבודת יומו, על מנת לפרנס את בני משפחתו, וחזקה עליו כי יעשה לעצמו עיתות ללימוד התורה, כפי שעושים רבים וטובים. בהיותו אדם צעיר, בריא ומוכשר (על-פי המסמכים שצירף הוא עצמו לכתבי טענותיו), יוכל להשתכר לכל הפחות שכר מינימום, העומד כיום על כ-4,300 שקל בחודש".
עוד קבע בית המשפט כי "רמת החיים של הצדדים ערב תחילת ההליכים ביניהם - 7,000 שקל בחודש, מהם 3,000 שקל מוקדשים למדור ואחזקתו. מכאן כי 3 הנפשות התקיימו מסכום של 4,000 שקל בחודש. מאליו מובן כי אין כל בסיס לדרישת המבקשת לחיוב המשיב בסכום העולה על 4,000 שקל לנפש אחת".
עם זאת, כאמור, פסק בית המשפט סכום כפול כמעט מזה שהצהיר האב שהוא יכול לשלם.
