השבוע בתכנית "בכיוון אחר" מתארחים אב ובנו – בני וגד אלבז. לפני קצת יותר מ-20 שנה משפחת אלבז היתה משפחה חילונית לכל דבר, אך כשגד היה בן 9 החליטו ההורים לחזור בתשובה, במהלך די חד, ומאז השתנו חייהם. בני הפך לזמר הבית של ש"ס, גד ניהל קריירה מעניינת ולא סטנדרטית, והם המשיכו להתקדם ביחד – ולחוד. בדרך היו הרבה דברים, אבל משעמם - לא היה.
"בפוקס לא הפכתי להיות עבריין גדול", מספר בני אלבז על נעוריו, "הייתי אמור להישאר בשוק של רמלה, בוא נאמר ככה, כי כך גדלתי".
הוצאת אלבום ראשון בגיל 18, שיחקת כדורגל בקבוצה של רמלה, הוצאת דיסק. נשמעת תקופה מאוד סוערת.
"כן, מאוד סוערת. בוא נאמר שהכל היה ורוד, אבל בשורה התחתונה התחבא חושך עמוק בתוך בני אלבז עצמו. עובדה היא שכל הזמן דאגתי שגד ילמד בבית ספר דתי, למרות שהייתי חילוני גמור. כשהייתי רואה את גד הולך לבית הספר עם ציצית, זו היתה בשבילי גאווה גדולה. אמרתי 'טוב, לפחות הוא'".
שמונה ילדים הבאת בזמן שגרתם בארה"ב. היית אז איש משפחה ממש?
"תשאל את גד".
גד, אתה זוכר את אבא בתור איש משפחה?
"אני זוכר את אבא מעניק כמה שהוא יכול. בעקבות המקצוע הלא פשוט הזה, וגם כשהוא עבר להיות אדם דתי, עם המון שינויים דרסטיים בצורה שבה הוא חי, הדברים האלה גרמו לו להיות לא אבא מתפקד כמו כל אבא. רק אחרי שהוא חזר בתשובה, הוא התחיל להבין כמה חשוב לנו שהוא יהיה שם, וכמה הוא צריך להיות שם, ואז השינוי התחיל לקרות".
"ברגע אחד הילד חזר לחיים"
השינוי בחיי משפחת אלבז החל ביום שבת אחד, כשגד היה בן תשע. "לפני אותה שבת", מספר גד, "אבא שלי ביקש מאמא שלי לכבות את הטלוויזיה בפעם הזו. תמיד היא הדליקה טלוויזיה, ואז היא אמרה שהיא לא מוכנה, שיש לה את הסרטים הערביים. ואז הגיע זמן סעודה שלישית בצהריים. שיחקתי בחוץ עם כמה חברים, רצתי מהר ונפלתי בירידה ממש על שפת המדרכה. משם אבא ימשיך את הסיפור, כי מכאן אני כבר לא זוכר".
"זה היום שבו גזרתי על עצמי תשובה שלמה. שמעתי באותו יום צעקה גדולה, ובת אחותי אמרה לי 'גד נפל, גד נפל!'. בשיא המהירות קפצתי מהמרפסת בקומה ראשונה, כמעט שברתי את הרגל, והתחלתי לרוץ. אני רואה שם גופה שוכבת על המדרכה, 60 מטר ממני. אני רץ ורואה את הבן שלי עם עיניים פקוחות. אני מנסה לדבר איתו, אבל אין תגובה. ואני צועק לו: 'גד, גד!'. ושום דבר. אף אחד לא יכול להבין את זה, אבל כל שנייה היא נצח שאי אפשר להבין. אני מאבד את הבן שלי! ואני מתחיל לצעוק, מנסה להעיר אותו, אבל אין, שום דבר. הרגשתי שאין לי מה לעשות, אני רואה את הבן שלי מת. זה היה ממש חודש או שלושה שבועות אחרי ששמתי על עצמי ציצית. ופתאום הרמתי את העיניים שלי כלפי הקב"ה בכעס. התמונה הזו תעמוד לי לכל ימי חיי, עד המוות. הרמתי את העיניים שלי לקב"ה למעלה בשמים, ואני זוכר שלמדתי על עקדת יצחק. התחלתי פתאום לצעוק לקב"ה בצעקה כזו גדולה: 'אני לא אברהם אבינו, אני לא יכול לעמוד בזה! תחזיר לי את הבן שלי!'. ואני צועק צעקות שאחר כך לא יכולתי לדבר במשך שבועיים. הרמתי את גד בצורה כזו, וצעקתי 'קח אותו! זה מה שאתה עושה לי? אני רוצה לחזור בתשובה!'. והתחלתי לצעוק, ואני בוכה בכי כזה שמעולם לא בכיתי.
"וכמו מכת חשמל - הילד חזר. לא הפסקתי לבכות, ואני מחבק אותו, מנשק אותו. ואני בוכה ושמח. ויסלח לי השם, אמרתי לדליה, האמא היקרה של גד, 'אמרתי לך, ביקשתי ממך שעתיים לפני שלא תדליקי טלוויזיה - יש לי תחושה לא טובה'. פשוט לקחתי את הטלוויזיה וזרקתי אותה מהמרפסת. הרמתי את העיניים למעלה ואמרתי 'ריבונו של עולם, מהיום הזה אני לא עוזב אותך לעולם'".
אז הסיפור המכונן הזה הפך לכם את החיים ביום, אבל ביום שלאחר מכן אתה מתעורר בבוקר וצריך להתחיל משהו מחדש. משהו שאתה גם לא יודע בדיוק איך לעשות אותו.
"תראה, קיבלתי את הילד במתנה מהקב"ה. להתפלל כמו שצריך - אני לא יודע. לבקש מהקב"ה כמו שצריך - אני לא יודע. מה אני כן יודע? לקחת גיטרה ופשוט לנגן, ולהגיד תודה לקב"ה שנתן לי את הבן הזה".
"האמת שהיה קל לחזור בתשובה בגיל הזה", מספר גד. "התשוקה שלי לזה היתה גם בגלל שכבר מגיל חב"ד אבא שלי הכניס אותי לגן חב"ד בניו יורק. זה היה בילט-אין אצלי ולא קשה. התחברתי גם לבית הכנסת האשכנזי שהיה קרוב לבית שלנו. רוב המתפללים היו ניצולי שואה. את כל הערכים והכבוד שלי למבוגרים, ינקתי שם. אם תשים לילד משהו שהוא צריך להיות אחראי עליו, הוא יקבל בגרות נוספת מכל ילד רגיל. וזה מה שהיה אצלי. הייתי אחראי לפתוח את בית הכנסת, לסגור אותו, לסדר את הסידורים. יש כאלה ששומעים 'אלבז' וחושבים שהוא התפלל כל החיים בבית כנסת של מרוקאים, ויודע גם לסלסל. אז לידיעתך, אני יודע לסלסל רק מגיל 20 ומשהו. לפני כן הסלסולים היו של בייביפייס וסטיבי וונדר וכל מיני שחורים, ואבא שלי היה משתגע עליי, 'תפסיק כבר, תשמע קצת ערבית!'. בכנות, לא סבלתי את המוזיקה הזו. שמעתי אותה רק בסליחות. לי לא היה את נושא הפיוטים, אבל בסוף הקב"ה נתן לי להיפתח לעולם שלם של מאוולים, שלא חשבתי שקיים בי. יום בהיר אחד נפתחו לי הצ'אקרות, וזה הגיע אליי".
התכנית המלאה לצפייה - בראש העמוד.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.