הם אוחזים בידיהם ספר תורה פתוח בפרשת "בראשית", מצביעים על הפסוק שאומר: "ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", ומטעימים בתביעה את המילה האחרונה. מדובר בחבורה ירושלמית שמתכנסת בשכונת נחלאות לקבוצת לימוד בשם "חברותא ירוקה". מדי שבוע נפגשים כאן גברים ונשים, מתדיינים על טקסטים מן המקורות, כשהחידוש הוא בניסיון של הנוכחים לחשוף ולהגדיש את הפנים האקולוגיות של התנ"ך.
לצידה של הדס, מנחת הקבוצה, יושבת מיכל, שעומדת בראש מחלקת "רוח הסביבה" בחברה להגנת הטבע. "רוח הסביבה" נחנכה לפני כשלוש שנים במטרה דומה, ומתמקדת בחיבור שבין יהדות הלכתית לפעילות סביבתית. ואכן, עיון מודרך במקורות מתגלגל במהרה לדיון ער סביב השאלה האם להלכה יש מה לומר בנוגע לאיכות הסביבה. "בתור אדם דתי, אני רגילה לפנות למישהו כדי לדעת מה ההלכה", אומרת יעל, סטודנטית ירוקה, "ובתחום הסביבתי יש ואקום - נותנים לי להחליט. אין לי ספק שיש דרישה להלכה אקולוגית ואני מקווה שבעתיד, בטח עוד איזה 30 שנה, יצאו קבצים הלכתיים בנושאים סביבתיים". בחדר נשמע צחוקה הכבוש של מיכל, שמסננת: "אולי בעוד 300 שנה".
בגדול, הגישה היהודית הירוקה היא מאוזנת ושקולה. אזכורים הנוגעים לענפים השונים של איכות הסביבה אפשר למצוא בחומשי התורה אבל גם בתורה שבעל-פה - בגמרא במשנה ובמדרש. אפילו הרמב"ם הצהיר כי הרהורים על הטבע הם אחת הדרכים שבהן ניתן למלא את המצווה "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך" (משנה תורה, יסודי התורה ב', ב').
שנת השמיטה, למשל, בה האדמה זוכה קצת לנוח היא לא רק תירוץ לויכוחים סוערים בין הרבנות הראשית לחקלאים, אלא גם המחווה האקולוגית המשמעותית ביותר ביהדות. גם התחשבות בבעלי חיים היא מוטיב חוזר בספרות תלמודית ובספרות חז"ל, ואפילו קביעת חוקים נגד זיהום אוויר ומפגעי רעש שנחקקו לפני אלפיים שנה כדאי לחפש במסכת בבא בתרא. מסע פרסום עתיק, למשל, שיכול היה לשמש את גרינפיס במאבקם נגד כריתת יערות הגשם, אפשר למצוא בפרקי דרבי אליעזר, שם לפי המדרש "כשנכרת עץ פרי, יוצא קול זעקה מקצה הארץ עד קצה, אך אינו נשמע".
הרבי מגור או הרב אל גור
"הפוך בה והפוך בה דכולי בה". משמעות הפסוק הזה, למי שאינו דובר ארמית שוטפת, הוא שככל שתעמיק בלימוד התורה, תגלה שבין דפיה מקופלות התייחסויות לכל סוגיה שתוכל להעלות על דעתך. כן, למסורת היהודית יש דעה גם בכל הנוגע ליחסים הראויים בין האדם לסביבתו הטבעית. אלא שהנטייה למצוא לכל גחמה מוסרית-אנושית גושפנקה תורנית עלולה להיות לא כל-כך כנה. אכן 70 פנים לתורה, אבל לפעמים, כשלא מוצאים פנים מתאימות, עלולים פעילים חברתיים משולהבים להדביק לספר הספרים מסכה.
אורי, סטודנט לכימיה ירוקה, סבור שיהיה קצת מסובך לפסוק הלכות אקולוגיות. "משהו בסגנון 'ברוך אתה ה' שציוונו על מצוות מחזור פלסטיק?!'" הוא שואל בחיוך. אבל גם אורי סבור שזה הזמן של הממסד הרבני לחוקק תקנות סביבתיות: "צריך לעורר את הרבנים, להפוך את ההלכה לרלוונטית".
"לא מדובר על לשאול את הרב איך להכין קומפוסט כי בזה הוא לא ממש בקיא", ממהרת מיכל להדגיש, "אלא האם חייבים לעשות קומפוסט כנגזרת של ערך הלכתי מסוים". "אם למשל מותר לי לקנות אוטו לבד, האם זיהום אוויר מיותר זו עבירה?", מהרהרת צעירה נוספת שהצטרפה לחברותא בעיצומה.
"חשוב לי שנהיה כנים ונבדוק אם המקורות שלנו באמת בונים תמונה קוהרנטית בכל הקשור להתנהגות סביבתית", מבקשת יעל."זה לא תמיד קוהרנטי", משיבה מיכל. "בכל פעם שאני כותבת תוכנית לימודים בנושא אני מוצאת את עצמי בסתירה. יש פרק בסוף אחת התוכניות שלנו שנקרא 'המובן האי-סביבתי ביהדות'. אם ניקח למשל את הדיון סביב מצוות 'בל-תשחית': אוהבים להציג את זה כמצווה סביבתית, אבל יש גם כיוונים אחרים. לא תמיד הקו המנחה הוא שצריך לשמור על העץ. אם זה לטובת האדם, אם רוצים להקים במקום מכולת, אז מותר להרוס את הסביבה. אני חושבת שזה אחריות של כל אדם שמבקש לעסוק בסביבה, כלכלה או חברה - למצוא את הערכים היהודיים שקשורים לתחום ולהיות אמיתי עם זה שלא תמיד התמונה כל כך יפה".
אז מה עושים בינתיים? יעל מספרת שלקחה על עצמה להציג את "האמת המטרידה" של אל גור בפני כמה שיותר חובשי כיפה. "חברה שלי, דתייה, ראתה את הסרט ויצאה באמצע. שאלתי אותה למה והיא ענתה: 'אני פשוט לא מאמינה שהקב"ה ייתן לעולם להתכלות ככה'. שכנעתי אותה שבכל מקרה לנו יש מחויבות לשמור על העולם. לפני כמה ימים היא התחילה למחזר בקבוקים".