שחצנות, או אבק שחצנות, הם דברים שקשה להיחלץ מהם. זה יכול לקרות כל הזמן: כשמגיעים למעמד מסוים, כשנמצאים ליד מישהו ברמה פחותה כביכול, כשנוסעים על רכב מפואר ולפעמים אפילו כשאוחזים בגאדג'ט יוקרתי. לפעמים הטבע האנושי גורם לנו להרגיש מעל אנשים אחרים, למרות שאין טעות גדולה מזו. בתקופה שבה לא היו לי ילדים, הבנתי את זה יותר לעומק. אנשים עממיים במיוחד, שעד אז לא הערכתי באופן מיוחד, היו יכולים להביא לעולם ילדים בלי בעיה ואילו אני, בעל מעמד השכלה וכל הבלה-בלה הזה, מתקשה בדבר שאפילו חתולי רחוב מצליחים בו. זה בהחלט נותן פרופורציות בחיים, ובהחלט עוזר להסיר את הגאווה המיותרת מהלב.
מה שמביא אותנו לסיפור השבועי. המגיד מדובנא מביא משל על שני בחורים בשם שמרל וברל. המשותף להם: שניהם היו עניים מרודים שהתפרנסו מקיבוץ נדבות, אולם היה ביניהם שוני בולט וברור: שמרל היה בריא וחזק - "גיבור" בעגה התנ"כית - ואילו ברל היה אדם חלוש, כחוש וחולה מאוד. כמעט לא היה חולי שלא עבר עליו. שמרל אהב להקניט את ברל, ואף "הזמין" אותי מדי פעם להיאבק נגדו. "בוא נראה איזה גיבור אתה", אמר לו בכל פעם, אולם ברל היה סובל בדומיה ובשתיקה את העלבונות של שמרל, ורק התפלל לקב"ה שיירפא מכל תחלואיו.
יום אחד הגיעו שמרל וברל לקבץ נדבות בעיר הבירה של המדינה. הם חשו בהמולה רבה וגילו שבאותו יום מתקיימות שתי לוויות, שבהן כל נכבדי העיר יצאו ללוות את הנפטרים. שני הנפטרים היו בכירים במדינה - אחד היה רופאו האישי של המלך והשני היה שומר הראש האישי שלו, שהיה גיבור ואיש חיל מאין כמותו.
מיד בתום הלוויות חיפשו יועצי המלך רופא חדש וגיבור חדש. הם פנו אל אנשי המקצוע הטובים ביותר בתחומם עד שאיתרו שני מועמדים בולטים לשני התפקידים, והביאו אותם לשיחה בפני המלך. "איך נדע שאתה באמת הרופא הכי טוב במדינה?", שאל המלך את המועמד לתפקיד הרופא. "תביאו לי את החולה הכי כרוני בממלכה, וארפא אותו מכל תחלואיו", ענה ללא הינד עפעף. "ואיך נדע שאתה האדם הכי חזק במדינה?", שאל המלך את המועמד לתפקיד שומר הראש. "תביאו לי את האיש הכי חזק שתוכלו למצוא", ענה, "ותראו איך אני שובר את כל עצמותיו תוך זמן קצר".
הלכו עוזרי המלך לחפש שני אנשים כאלה - אחד חולה כרוני וכחוש, והשני חסון ו"גיבור". והנה הם רואים את שמרל וברל משוטטים ברחובות. אמרו להם מיד "בואו איתנו מיד לארמון בפקודת המלך". השניים פסעו אחרי עוזרי המלך, סקרנים ומתוחים לדעת לשם מה מבקשים אותם. אמר שמרל לברל בגאווה: "אתה רואה, בזכותי קוראים לך למלך. בלעדיי מי היה מסתכל עליך בכלל?". ברל, כמו תמיד, שמע חרפתו ושתק.
השניים הגיעו לארמון וברל הובא אחר כבוד אל חדר הרופא, שם הוא טיפל בו במשך תקופה במסירות גדולה עד שהתרפא מכל תחלואיו, ונראה שונה בתכלית מהאדם הכחוש והחיוור שהיה. ואילו שמרל נלקח אל חדר צדדי, שם חיכה לו שומר הראש המיועד, שהפליא בו את מכותיו ולא השאיר עצם אחת שלמה.
משאל רחוב: יצאנו לברר מה אנשים זוכרים מהחיים הקודמים שלהם. מסתבר שדי הרבה
למה תשעה באב לא אומר לנו כלום? ומדוע רובנו לא ממש זוכרים יום אבל כה חשוב במסורת היהודית?