מה השתנה?
יש מחלוקת בין האשכנזים לספרדים לגבי כמות החנוכיות שמדליקים למנהג המהדרין מן המהדרין המוזכר בגמרא. הספרדים הולכים בשיטת השולחן ערוך ע"פ התוספות (סימן תרע"א ב´) שמדליקים חנוכיה אחת בלבד עבור כל בני הבית.
האשכנזים לעומת זאת הולכים בשיטת הרמ"א ע"פ הרמב"ם שלמנהג המהדרין מן המהדרין צריך כל אחד מבני הבית להדליק חנוכיה בפני עצמו. לשיטה זו לכאורה, אין סיבה לחלק בין איש לאשה וגם אשה חייבת כמובא בגמרא לעיל. אף על פי כן, פסק המשנה ברורה (תרע"א סק"ט), שאשה נשואה אינה כלולה בהידור של נר לכל אחד ואחד כיוון שאשתו כגופו ולכן אינה מדליקה נרות.
זאת ועוד, המשנה ברורה (סימן תרע"ה סק"ט) מציין שלמנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליקים, לא נהגו נשים להדליק נרות (ואפילו רווקות) מאחר והן טפילות לגברים, וזו לשונו: "... ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא דיכולות לברך". טעמים נוספים ניתנו לכך שנשים לא נהגו להדליק נרות, כגון טעמו של החתם סופר שמאחר ועיקר המצווה הוא להדליק נרות "על פתח ביתו מבחוץ" ומאחר ו"כל כבודה בת מלך פנימה", אין שייכות לנשים במצווה זו.
בימינו, כשנשים אינן טפלות לגברים ואינן ישובות רק בירכתי ביתן, מן הראוי להחזיר עטרה ליושנה ולהדר כפשט משמעות הגמרא שהדלקת המהדרין מן המהדרין של כל אחד מבני הבית כוללת גם את הנשים. כאמור, מפשט דברי הגמרא עולה שראוי שגם נשים נשואות תדלקנה, מאחר והגמרא לא מחלקת ולהיפך הגמרא עוסקת בנשים נשואות שאף פוטרות את בעליהן. עם זאת, נשים נשואות שאינן מעוניינות להדליק יכולות לסמוך על הטעם שאשתו כגופו ולצאת ידי חובה ע"י הבעל. הגר"מ פיינשטיין זצ"ל העיד שבאירופה נהגו הנשים להדליק (ואעפ"כ לא כפה את מנהגיו על אשתו) וכן הורה הגרי"ד סולוביצ´יק כמובא בספר "נפש הרב" ע"מ רכ"ו סק"ד: "...ורבנו אמר שאין לזה טעם ושמן הנכון שאף הנשים הנשואות ג"כ ידליקו לעצמן".
אם הבעל אינו עתיד לחזור לביתו באותו הלילה, תדליק עבורו אשתו בשעת ההדלקה ותוציא אותו ידי חובה, כמבואר בביאור הלכה תרע"ה ד"ה "אשה מדלקת". במקרה זה טוב שידליק גם בעלה ללא ברכה, וישמע ברכות ממישהו אחר אם יכול (ע"פ משנ"ב תרע"ז ט"ז). אם רוצה לברך בעצמו, לשיטת האשכנזים בלבד יכול לכוון שלא לצאת ידי חובה ע"י הדלקת אשתו ולברך על הנרות. הטעם להיתר הוא מאחר וע"פ מנהג המהדרין להדליק חנוכיות רבות בבית אחד ולברך על כל אחת ואחת, אין סיבה לחלק וגם אם מדליק חנוכיה נוספת מחוץ לבית זה כלול במצוות ההידור (משנ"ב תרע"ז ט"ו, ערוך השלחן תרע"ז ה´). מקור הדברים בשו"ת תרומת הדשן ק"א שכתב: "אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה ... דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, הכי נמי יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות...וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע".
אף אם הבעל עתיד לחזור לביתו אך יהיה זה בשעה מאוחרת בזמן שבו בני ביתו עתידים להיות ישנים, תדליק אשתו עבורו בזמן והוא ידליק לכשיגיע, בלא ברכה.
לסיכום, ראוי להדר בכל בית שהנשים והבנות תדלקנה נרות חנוכה בכל יום. במקרים בהם הבעל אינו יכול להדליק כלל או שאינו יכול להדליק בזמן בו בני הבית ערים, אשתו מדליקה עבורו ומוציאה אותו ידי חובה. אם הבעל בכל זאת מעוניין להדליק בברכה, לשיטת האשכנזים יכול הוא לכוון שלא לצאת ידי חובה ע"י אשתו וכך מותר לו לברך בעצמו. לשיטת הספרדים לא ניתן לעשות כן ולכן ידליק ללא ברכה.
הכותב הינו מנכ“ל ארגון הרבנים ”בית הלל“
