יסוד ברור של תנועה ועבודה
תרצ"ט, 1939. הרב משה צבי נריה זצ"ל עולה לגבעה בכפר הרא"ה שבעמק חפר ומקים שם את הישיבה התיכונית הראשונה במקום. הישיבה התיכונית החדשה הייתה רחוקה מאוד מהישיבות שאנו מכירים כיום. בישיבה, קבע הרב נריה, ילמדו מקצועות קודש בלבד. "רפובליקה של בני תורה" כינה זאת. בי' באייר באותה השנה, כמה חודשים לאחר מכן, מצטרף לישיבה הרב אברהם צוקרמן, איש תנועת המוסר, ומעלה לראשונה את רעיון לימודי החול בישיבה. הרעיון נראה כיסוד ברור של חיי תורה ועבודה, נתפס בלתי קביל בקרב רוב הרבנים באותם ימים. הרב נריה דוחה את הרעיון בתוקף. "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימוד חול בישיבה", כך אמר.
תש"ה, 1945. מוקמת מדרשית נעם בפרדס חנה, ישיבה תיכונית שהעזה ללכת בדרכו של הרב צוקרמן ושילבה לימודי חול וקודש. ואם לדייק קצת יותר - כמעט העזה. מדרשית נעם בשום פנים ואופן לא העזה לכנות עצמה "ישיבה". יש גבול לכל תעלול. ישיבה עם לימודי תעודת בגרות היא אבסורד. אפשר לקרוא לזה "מדרשיה" ואפשר גם "תיכון דתי", אבל "ישיבה"? לא יהיה.
אז חזר הרב צוקרמן אל הרב נריה וטען כי חלה על הישיבה החובה "ללמד בנו אומנות", ומכך ללמד את תלמידי הישיבה את מקצועות החול ולימודי תעודת הבגרות. כמו מרבית עולם התורה הרב נריה שוב התנגד והתפתח דיון נוקב, יש אומרים נוקב מאוד, בין שני הרבנים. היה זה דיון הלכתי שדן בשאלת חובת האב על בנו מול חובת הישיבה לצד דיון רוחני עמוק של שילוב בין עולמות הקודש והחול.
לפני כשנה הגעתי לביתו הקטן והצנוע של הרב צוקרמן הממוקם בסמוך לפתחה של הישיבה בכפר הרא"ה. הוא היה אז בן 97, אך צלול ומבריק כבן 18. שאלתי אותו אודות דיון לימודי החול בישיבות וכך השיב: "עולם הישיבות מעולם לא ראה ברכה בלימוד נוסף על לימוד תורה. עולם הישיבות היה מרוכז בתורה ואילו כפר הרא"ה הלכה בדרך אחרת. אחרי שנים רבות שלמדו בה רק תורה פתחנו תיכון כי רצינו לבוא לקראת ציבור ההורים שחיפש בן לומד תורה ומאידך בן שימלא תפקידים בארץ ישראל ולכן הם רוצים שילמד כימיה, ביולוגיה, פיזיקה, אנגלית ועוד. צרפנו את החול לקודש ובכך הפכנו את החול לקודש. הישיבה נקשרה בשם ישיבה, הרב נריה אמר שישיבה זה רק תורני ואני חשבתי שישיבה צריכה לתת כל מה שתלמיד אחר לומד בעולם המדעי. חשבתי שגם בן תורה צריך לדעת את כל הדברים שדורשים היום בארץ וברוך ה' יש בארץ תלמידים שלומדים בעולמה של תורה גם לימודים כלליים".
הרב צוקרמן, למדת בישיבת פינסק ובנוברדהוק שהן ישיבות גדולות וחשובות של תנועת המוסר. הישיבות הללו מלוות אותך גם היום?
(מחייך) "אתה מתחיל כבר לשאול שאלות עלי, זה לא כל כך נושא השיחה שלנו".
נכון, אבל אני חושב שאתה מספיק חשוב ומעניין כדי שאשאל עליך שאלות.
"את זה אתה אומר, אבל טוב, בסדר. למדתי בישיבות הללו אך השקפת עולמי על ארץ ישראל לא השתנתה ומורי ורבותי ידעו את השקפתי וביקשו שלא אדבר על ארץ ישראל ועם ישראל אלא רק על תורה. בישיבות הללו חונכתי למידות כמו לא לרדוף כבוד, חז"ל אומרים שהקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם וחונכנו הרבה מאוד נגד הכבוד.
”חונכתי לחיות חיי תורה סגורים ללא קשר לעולם אלא שבבית גדלתי בצורה אחרת וגם כשהייתי בישיבה השקפתי הייתה אחרת משלהם. קיבלתי משם את הדברים הטובים של האופי וההתנהגות אבל ארץ ישראל הייתה בליבי מקטנותי. מי שחלם על ארץ ישראל היו מוציאים אותו מהישיבה אבל אותי לא הוציאו למרות שידעו את השקפתי. בשעה שקמה ישיבה מאותו זרם בארץ ישראל עליתי לארץ בגיל 20 וקיבלתי 'סרטפיקט' לשנתיים בלבד ועד היום אני פה. באתי לארץ לגדול בה ולעשות מה שיהודי טוב יכול לעשות. היה חשוב לי לחנך לאהבת הארץ ומסירות ללמוד תורה ולמען כך עליתי.
"כפי שאמרתי, למדתי מהישיבות הללו את הדאגה לתלמוד תורה, אהבת תורה ולהוציא תלמידים לומדי תורה. זו הייתה גם דרכו של הרב נריה. אני זוכר לישיבות הללו את הטוב והיפה שבדרך החיים. אני רואה בחינוך של כפר הרא"ה את החינוך היפה ביותר. הכיפה הסרוגה צמחה אצלנו ואני לא יודע אם באווירה אחרת יצליחו להצמיח בחורים כאלה".
מהפיכת הישיבות
אתמול היה זה יומם של המהפכנים הדתיים. ביום פטירתו של המהפכן שרבים התנגדו לו וכיום מברכים את תורתו, הרב שלמה קרליבך, הלך לעולמו גם הרב אברהם צוקרמן. הרב שהעז ללמוד במעוז היהדות החרדית ולחלום על ארץ ישראל מבלי להסתיר זאת. הרב שהעז להנהיג את מהפכת הישיבות התיכונית חרף עולם תורני שלם שהתנגד לו.
משפחתו תזכור את הסבא שהיה לה הרב צוקרמן, תלמידיו יזכרו את איש החינוך שבגילו המופלג היה נואם מדי ערב שבת. על הציונות הדתית לזכור את מי שעצב את דמותה והביא את מהפכת הישיבות התיכוניות בעולם התורה. את האיש שידע באמת מהו חול ומהו קודש ובעיקר - כיצד הופכים אותם לאחד.
