מה לימדו אותנו בבית הספר על תיאודור בנימין הרצל? שהוא חזה את רעיון הקמת מדינה לעם היהודי, שהוא הציע בשלב מסוים את אוגנדה כבסיס להקמת המדינה, שהוא חתום על המשפט "אם תרצו אין זו אגדה", כשברקע התנוססה תמיד תמונתו המפורסמת, נשען על מרפסת המלון בבאזל.
למרות זאת, יש הטוענים אחרת: ההחלטה להקים את מדינת ישראל באפריקה נראית להם כאנטי-ציונית, וההצעה שאולי הציע בעבר לאפיפיור, לנצר את היהודים באירופה, נתפסת כאנטישמיות טהורה. תמונה של הרצל שהעלנו בעמוד הפייסבוק של mako, גררה שלל תגובות נגד חוזה מדינה, שהפתיעו את כולנו.
במטרה לעשות סדר בבלגן, פנינו לד"ר מוטי פרידמן, המנהל האקדמי של הארכיון הציוני, לשעבר המנהל של מוזיאון הרצל. בימים אלו הוא עומל על ספר חדש בו הוא מתמודד באופן מקיף ומעמיק עם התפיסות השגויות ביחס לחוזה המדינה.
האם הרצל הציע לאפיפיור לנצר את היהודים באירופה?
הטענה הראשונה מבין הטענות המופנות כלפי הרצל, גורסת כי הוא רצה להביא להתנצרותם של היהודים באירופה, במטרה להתמודד בדרך זו עם האנטישמיות הגואה. "הרצל מעולם לא הציע לאפיפיור דבר שכזה", אומר ד"ר פרידמן. "הרצל אמנם כתב את זה ביומן שלו, אבל הוא לא הציע את זה לאף אחד. זו הייתה גחמה שעלתה וירדה מבלי שהרצל ניסה לממש אותה".
"החברה של הרצל כללה יהודים, שיהדותם לא הייתה מקור גאווה עבורם. את יהודי מזרח אירופה הכיר רק אחרי שהחל במסעו הציוני, אז גילה יהודים שגאים ביהדותם. בתקופת ילדותו בבודפשט, הייתה עליו השפעת משפחתו, בעיקר סבו שהיה בעל התפילה בבית הכנסת של הרב אלקלעי ביום הכיפורים ובראש השנה. הכל השתנה כשהמשפחה עברה לוינה. הקשר שלו ליהדות נשאר קשר היסטורי של יהודי חילוני, אך יחד עם זאת הוא מעולם לא הסתיר את יהדותו ולא התבייש בה. כאשר באגודת הסטודנטים, בה היה חבר, נתגלו סממני אנטישמיות, הוא פרש מהם והצהיר שלא לכבודו להישאר באגודה שלא מקבלת אותו. גם כאשר הגיש כתב יד לעורך עיתון הוא סרב להצעה לפרסם תחת שם פחות יהודי, והכריז 'לעולם לא אשנה את שמי ואת שם אבותי'".
אז מה בכל זאת הביא אותו לרעיון לנצר את היהודים? ד"ר פרידמן מסביר: "בין השנים 1891-1895 הרצל שימש נציג העיתון הווינאי 'הנויה פריה פרסה' בפריז. גם בצרפת הוא נתקל באנטישמיות, וגם שם לא מצא יהודים הגאים ביהדותם. ב-1893, כאשר נולדה בתו השלישית טרודה, היה הרצל מודאג מאוד באשר לעתיד ילדיו. הוא חשב לעצמו, מילא אנחנו שנולדנו יהודים נשאר יהודים, אבל הילדים, למה הם צריכים לגדול ולהתענות בעולם עויין יהודים שכזה. אז עלה בראשו הרעיון, ללכת לאפיפיור ולהציע לו לעשות טקס המרה המוני, ובכך לשחרר את הילדים מעול יהדותם. על הרעיון הזה שוחח עם העורך שלו, שהיה יהודי מתבולל, והוא אמר לו 'אתה השתגעת, אתה רוצה להיות האדם שאחראי על הנתק בשושלת הדורות היהודיים?' והרצל ירד מהרעיון".
אחת האמירות המיוחסות להרצל, המחזקות את הסברה לפיה הוא לא היה אוהד היהודים, היא "רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי". על כך טוען ד"ר פרידמן כי "לא מצאתי דיבור כזה של הרצל, אבל חייבים לראות את ההקשר. הרצל דיבר על הסדרת ענייני הרכוש של היהודים שיהגרו ויעלו ל'מדינת היהודים'. הכוונה שלו לא היתה שיעשו פוגרום או ישרפו את הרכוש. אם מדובר באנשים ישרים, להם נמכור את הרכוש כשנעזוב".
מדינת היהודים: פלסטינה או ארגנטינה?
לפי ד"ר פרידמן הרצל בכלל לא הציע את אוגנדה במקום ארץ ישראל. הרצל ידע שארץ ישראל היא האופציה היחידה שהיהודים רוצים בה. גם כשכתב בספר "מדינת היהודים" 'פלסטינה או ארגנטינה?', הוא דיבר על ארץ ישראל כמשאת נפשם של היהודים. המתרגם לעברית של הספר, מיכאל ברקוביץ', כתב: "הרצל ביקשני לשנות שני דברים. אחד מהם, הוא ביקש להוריד את האופציה של ארגנטינה".
ברקוביץ' מספר שכאשר צ'מברליין הציע לראשונה את אוגנדה, הרצל סרב: 'אנחנו רוצים את ארץ ישראל'. באותו זמן הייתה על שולחן הדיונים אופציית אל עריש. האופציה הזו נפלה בשל סוגיית המים, כי להעביר מים מהנילוס היה יקר מדי. במקביל התחולל פוגרום קישינב, והרצל חיפש מקלט ליהודים הרדופים. אז חזר צ'מברליין והכריז באזני שליחו של הרצל, גרינברג, כי 'האופציה של אוגנדה קיימת'. גרינברג כתב להרצל 'מבחינה מעשית אוגנדה לא תקסום לנו היהודים, אבל ההישג המדיני הוא בלתי רגיל. לראשונה מאז חורבן הבית, מעצמת על מכירה בנו כעם ומציעה לנו ארץ. צריך להפיק מהצעה זו את מרב התועלת המדינית'.
"כך ראה זאת גם הרצל. הוא הציג את ההצעה לוועד הפועל הגדול, המאשר את סדר היום לקונגרס, והוועד הפועל הגדול אישר זאת. כאשר מנהיג המתנגדים, יחיאל צ'לנוב, שמע זאת לראשונה, הוא בירך 'שהחיינו בשם ומלכות'. למעשה, רובם הגדול של חברי הוועד הפועל ברכו על זה. לאט לאט צץ ועלה החשש שמחליפים את ארץ ישראל באוגנדה. לא עזרה העובדה שבנאום הפתיחה של הרצל בקונגרס השישי הוא הדגיש שאוגנדה היא לא ארץ ישראל ולא תוכל להיות אף פעם להיות תחליף לארץ ישראל. 'אנו לא מוותרים עליה, אבל אנחנו לא יכולים לדחות את ההצעה, הן בגלל מצוקת יהודי קישינב והן בגלל הצורך לנהוג כבוד בהצעת הבריטים', הוא אמר. צריך להבין, כאשר הרצל הביא את הצעת אוגנדה להצבעה, הוא רק הציע לשלוח משלחת לבדיקת הרעיון. למעשה, עד יום מותו, הרצל לא הפסיק לפעול למען מדינת היהודים בארץ ישראל".
אז מהיכן מגיעות הדיעות המנוגדות ביחס להיסטוריה? "יש בין החרדים שהאמת אינה נר לרגליהם", מבהיר ד"ר פרידמן. "הם מוציאים דברים מהקשרם ומסלפים ללא בושה ובמצח נחושה את העובדות. כמה חודשים לפני מותו, בעקבות פרשת אוגנדה, הרצל כותב לרופא צעיר מז'נבה 'התרגלתי לכך שדבריי יעוותו באופן הכי פחות סביר, וללא ספק יהיה כך גם בפעם הזאת'".
