למרות מה שאתם אולי חושבים, חג פורים הוא לא המצאה יהודית בלעדית. כמעט כל תרבות, מיוון העתיקה ועד ימינו, המציאה לעצמה חג שבו אפשר להחליף זהות ליום אחד ולהשתגע עד-לא-ידע. כולנו צריכים, כנראה, להשתחרר מהאגו לפחות פעם בשנה. ובכל זאת, קשה שלא לתהות מה המשמעות האמיתית של הרצון להיות מישהו אחר, אפילו אם זה רק ל-24 שעות.
פסיכולוגית הבית איריס רילוב רואה בהתחפשות אפשרות להיכרות עם צדדים אחרים באישיותנו: "בהתחפשות יש משהו דומה לחוויה שרבים מאיתנו מכירים - להיות אחרים בסביבה שלא מכירה אותנו, בין אם בחו"ל, במעבר דירה וכולי. פתאום אפשר להיות שונים, להשתחרר, להראות צדדים אחרים באישיות ולהרשות לעצמנו להעז ולעשות דברים שלא היינו עושים בסביבה הטבעית. זה נחמד לצאת פתאום מאוסף הדימויים המרכיבים אותנו, וגם מהנה".
"מטופל שלי סיפר שלאחרונה עולות בו מחשבות שמאוד לא מתאימות ל'אני' שהוא מכיר", היא מספרת. "לפעמים אנחנו חוששים לפגוש חלקים שונים בתוכנו ולהיות עמם במגע, והתחפשות היא סוג של הזדמנות לעשות את זה באופן משחקי. יש בזה משהו משחרר, פורים מאפשר לנו לבדוק אם קיימת בנו איזו נוקשות ומקובעות כלפי עצמנו בחיי היומיום שלנו. אין דבר כזה 'אני רק כזה וכזה' או 'זה אני ואני לא יכול להשתנות'. לפעמים חשוב להיות קצת אחרים וגם מעבר לפורים, חשוב להקשיב לקולות אחרים בעצמך. התחפושת מזכירה לנו שאפשר להיות גמישים, לשנות ולהשתנות, להתנסות ולטעום".
רילוב אומרת גם שאפשר לנצל את חג הפורים כדי להתחבר בחזרה למי שאנחנו באמת: "הפסיכואנליטיקאי הבריטי, וינקוט, דיבר על 'עצמי אמיתי' ו'עצמי כוזב': אנחנו נולדים עם 'עצמי אמיתי', אך ברגע שאנחנו מסתגלים לסביבה אנחנו צריכים לסגל גם 'עצמי כוזב' והוא זה שמגן עלינו ועוזר לנו להתאים עצמנו לאחרים ולקבל את דרישות החברה - להיות קונפורמיסטים. עם 'העצמי האמיתי' אתה חשוף, בלי הגנות, וקשה לשרוד כך, אבל מצד שני לפעמים העצמי הכוזב שלנו נהיה קליפה קשה מדי ואנחנו שוכחים מי אנחנו".
"וינקוט הדגיש שאסור לאבד את העצמי האמיתי", מדגישה רילוב, "ודיבר על משחק כאפשרות לחזור אליו, אל מקור החיות שלנו. פורים הוא הזדמנות חברתית שנותנת לגיטימציה לשחק ולהיות ילדותי, וכך להתחבר שוב לעצמי האמיתי שלנו. זהו סוג של פרדוקס שצריך להתחפש כדי להתחבר לעצמנו”.
מה אומרת עלינו בחירה בתחפושת מסוימת?
"כל תחפושת נותנת את הריגוש שבלהיות מישהו אחר, ותחפושות בגילאים שונים מבטאות צרכים שונים. ילדים צעירים עוסקים גם מחוץ לפורים במשחק והתחפשות - משחקים באבא ואמא, רופא וחולה - וכך הם יכולים להתנסות בתפקידי מבוגרים ולטעום תחושה של כוח שחסרה לילד בעל אוטונומיה מוגבלת.
"ילדים בנים שמתחפשים לגיבורי על, שוטרים, בוקרים וכולי מקבלים במיוחד את התחושה הזו, ואצל בנות זה יותר אפשרות להתנסות בתפקידים נשיים כמו נסיכות, פיות ורקדניות. ילדים גם אוהבים להתחפש לבעלי חיים - בחירה שמבטאת את העצמי הנקי, התמים, ללא המסכות. יש בזה משהו רך ומנחם".
"אצל בני נוער", אומרת רילוב, "מבטאת התחפושת ניסיון למדוד זהויות שונות בגיל בו מתעסקים בחיפוש זהות אישית. יש בתחפושת משהו מרדני, בשוליים, וגם ניסיונות להחצנת מיניות בגיל בו היא מתעוררת. בני נוער רבים בוחרים לא להתחפש ואולי דווקא אלה שלא מתחפשים מפחדים להוריד את המסכות שלהם - גיל ההתבגרות הוא גיל בו אתה הופך להיות מאוד מודע לעצמך, עסוק באיך שאתה נראה ואיך תופסים אותך. בהתחפשות יש משהו מביך פתאום, וגם לא מעט חשיפה - אני מרשה לעצמי להשתטות, להראות צד פחות קונפורמי".
בפורים יש תחושה של פורקן גדול – עדלאידע. מדוע אנחנו כל כך זקוקים לה?
"אני חושבת שיש ביום הזה משהו שהוא מעבר להשתחררות משגרת היום יום. אנחנו צריכים ימים כאלה כדי לאפשר לנו ללכת בתלם בכל שאר הימים. תרבויות בכל העולם יצרו את שסתומי הלחץ והבטחון והאלה כדי שתהיה הפרדה ברורה בין פריקת עול להליכה בתלם - פורקים עול ואז חוזרים לעולם הרגיל. זו דרך ששומרת עלינו כחברה".