הוא הלחין קלאסיקות כמו "והיא שעמדה" ו"קטונתי", הוא חזר בתשובה ביחד עם משפחתו, ובהמשך התחבר יותר לעולם החרדי. הוא אחד המוזיקאים הבולטים במשפחה מוזיקלית מכובדת, ואחד המוזיקאים הבודדים שהתפרסמו במדיה הכללית לא כבעלי תשובה אלא כאמנים דתיים לכתחילה. הוא תמיד רוחש וגועש יצירה, וסיפור נפילת בתו רבקי מהגג, ערב יום העצמאות תשס"ט, רק העצימה את היכולת שלו ליהנות באמת מהחיים, ולהעריך כל דבר קטן. שלום ליונתן רזאל.
אפרופו תפילה, אתה אחד האמנים הבודדים בארץ, עד כמה שאני יודע, שמשמש חצי יום כאברך מן המניין בכולל "עליות אליהו" בירושלים, וחצי יום כמוזיקאי מצליח. אני מתלבט לשאול – האם הלימוד לא מפריע למוזיקה, או שמא לשאול האם המוזיקה לא מפריעה ללימוד.
"אם אפשר לשאול, אז ברור שהמוזיקה מפריעה ללימוד. כל מי שיושב ולומד יודע שברגע שיש לך הסחות הדעת, או יש לך הופעה למחרת, או שמצפה לך ראיון מרגש בערוץ הידברות - אז קשה לך להתרכז בלימוד. אבל בעשר השנים האחרונות, שבהן אני מנסה לחלק את החיים שלי, זה מזין אחד את השני. קודם כל, אני חושב שלא הייתי יכול ללמוד יום שלם. לא גדלתי בעולם הישיבות. האפשרות הזו שיש לי לצאת, להיפגש ולהופיע, מאפשרת לי ללמוד ביותר נחת. אני מסתכל על אנשים שלומדים כל היום, כמו החברותא שלי, כמלאכים. לא יודע איך להגדיר אותם. בני אדם הם לא. זו בחירה מאוד קשה, והתמודדות לא פשוטה".
אני מניח שנוח לך עם זה שהאברכים מסביב לא יודעים מי זה 'יונתן רזאל', אלא מכירים את יונתן רזאל, בלי מרכאות.
"בוא נעזוב את השם, קצת קשה לי עם זה. אני לא כלום. אני בסך הכל אומן, בעל מלאכה. הנה, מישהו כאן הכין כוס מאוד יפה, אחד מכין מחשב, אתה עושה את העבודה שלך נפלא, יש צלמים ועניינים. אני משתדל לכתוב שירים, לא 'יונתן רזאל' ולא כלום. אדם פשוט, ומשתדל להיות כזה. לשאלתך, להתחיל את היום בכולל - יש בזה משהו שמיישר באיזשהו מקום. קודם כל, הלימוד עצמו. אבל מבחינת החברה של האנשים, אין שום רלוונטיות אם אתה זמר או לא זמר. לצורך העניין, גם אם אתה מולטי מיליונר. זאת אומרת, אתה בא ללמוד - אז אתה בא ללמוד. היכולות שלך בלימוד, במקרה שלי הן טובות אבל לא כל כך טובות".
וככה אתה נמדד, בעצם.
"נכון. אם אהיה שקדן ובעל חסד וחייכן - אז זה יהיה הערך שלי. כל השאר לא רלוונטי אחרי 5 דקות".
למה בחרת להיות דווקא בעולם החרדי? מן הסתם, עברת מסע של בירור.
"זו תשובה מאוד אישית, אבל מאז שהייתי ילד - משהו בטוטאליות הזו קסם לי. זה מאוד הכללתי, ובכל מקום יש אנשים נאמנים, אבל יש משהו בעולם הזה... לא יודע, זו שאלה קשה. כבר בתור ילד נמשכתי למקום הזה".
אין לך אינטרנט, סמארטפון וכו'. עבור אברך זה כמעט מובן מאליו, אבל עבור מוזיקאי שצריך לתקשר, לקרוא כתבות של עצמו, להרגיש את הקהל וכו'. הניתוק הזה מעכב את הקריירה או שהוא דווקא איזשהו זרז?
"קודם כל, הקריירה היא בידי שמיים, כך שאתה יודע. אני בוחר לחיות בצורה פחות מקושרת, ואני עושה את זה כי אני חושב שזה רצון השם מעניינת. היום יש חברת תקליטים, יחצ ואמרגנות, שהם נמצאים יותר במגע עם פייסבוק וכו'. שנית, גם באינטרנט יש היום פתרון של 'נתיב' - אתה נגיש למייל, בנקים, משלוחי קבצים וכו', מבלי להיות חשוף לרשתות החברתיות וכו'. אתה יכול לדעת מה קורה, לבצע תשלומים באינטרנט וכו'".
בגיל 4 משפחתו של רזאל חזרה בתשובה. הוא הבכור, ולדבריו הוא זרם עם התהליך, שהתעצם עד שהגיע לגיל 10. "אפשר לומר שהובלתי את התהליך הזה. הייתי ילד ששואל וחוקר. גרנו בשכונת נחלאות, שעזרה לתהליך. אבא ואמא שלי היו בתהליך בדיקה של זה. כשטסנו לארה"ב במסגרת השלמת הדוקטורט, הוריי שלחו אותי לבית ספר יהודי כי לא רצו לשלוח אותי לבית ספר של גויים. שם היו לי מורים שנקשרתי אליהם בצורה בלתי רגילה. בגיל 9 כבר חזרתי משם עם כיפה, ושומר שבת וכשרות, וההורים שלי עדיין לא. חזרנו לארץ, חזרתי לבית ספר חילוני, והייתי הילד היחיד עם כיפה. זה היה בשבילי עקרוני, ייהרג ובל יעבור, וכך המשכתי את החיים שלי".
בהמשך הראיון מספר רזאל על אלבומו החדש "בין הצלילים", על תהליך היצירה הסוער שלו, על אחיו אהרן רזאל, וגם על אותו מקרה מצער, שבו בתו רבקי נפלה מהגג בערב יום העצמאות, ואופן ההשפעה של האירוע על חייו. לצפייה בראיון המלא כנסו לווידיאו כאן בראש העמוד.
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע