"האח הגדול VIP" ממשיך לשלוט בטבלאות הרייטינג, ובעיקר בזמן הפנוי של רובנו. אפשר לתקוף את התופעה מכל כיוון, אבל בואו נדבר על משהו שההתמכרות הזאת שורפת: את הזמן שלכם. במקום להתעדכן במה שקורה עם הדיירים, אתם יכולים לבקר את ההורים, לשחק עם הילדים, ללמוד - ובקיצור, לעשות כל כך הרבה דברים שיביאו הרבה יותר תועלת לחיים שלכם. כי הזמן, אתם יודעים, לא חוזר לעולם, הוא רק רץ. ולמי שמאמין שהחיים לא מסתיימים כאן – השאלה היא מה ניקח איתנו לעולם הבא. אם הקפדתם לכבד את ההורים שלכם כמו שצריך, זה שכר שיעמוד לזכותכם; אם הקדשתם את זמנכם הפנוי בעיקר לפנינה טורנה – קצת פחות.
במסכת חולין מביאה הגמרא משל בשועל שראה כרם יפה עם ענבים גדולים ומעוררי תיאבון. אתם בוודאי מכירים את הסיפור הזה ממקורות אחרים, אבל הגמרא התכוונה למשהו עם מוסר השכל גדול יותר. ובכן, השועל חיפש פתח בגדר להיכנס דרכו, אבל מצא רק פתח קטן שלא ממש איפשר לו לעבור. שועל רגיל היה מוותר, אבל השועל שלנו הוא תאוותן במיוחד, כך שהוא החליט לערוך שביתת רעב - לצום מספר ימים, עד שיוכל להיכנס דרך הפתח הצר. וכך היה. הוא נכנס לכרם והתנפל על אשכולות הענבים בשקיקה. הוא אכל מכל הבא ליד, ולא חשב על המחר.
בשלב מסוים, כמעט מעולף מהזלילה הגדולה, השועל שגם חשש שבעל הכרם היה אמור להגיע, החליט לצאת. אבל הוא נוכח לגלות ששוב השמין, כך שלא יכול היה לעבור דרך הפתח. מה עשה? פתח שוב בדיאטה חמורה עד ששוב נעשה רזה מאוד. כעבור ימים ספורים יצא השועל בכוחות אפסיים, עלה על גבעה שהשקיפה אל הכרם, ואמר "כרם, כרם, כמה אתה יפה, אבל מה אתה שווה? רעב נכנסתי ורעב יצאתי".
משל נוסף, עם אותה מסקנה, מספר על אדם שהגיע כתייר למדינה דמיונית כלשהי. מיד כשנחת זכה לקבלת פנים גדולה, לתזמורת ולשטיח אדום. הוא לא הבין מה קרה, עד שסיפרו לו שתושבי המדינה שמעו עליו גדולות ונצורות, והם רוצים להפוך אותו למלך שלהם. לא היה ברור לו לגמרי מה הסיפור, אבל הוא זרם איתם, נכנס לארמון יוקרתי, קיבל כבוד, כסף ויוקרה, והעדיף שלא לשאול שאלות כל עוד טוב לו.
אבל מסתבר שלא תמיד היה לו טוב. יום אחד, בתום שנה אחת למלכותו, באו שוטרים, הפשיטו אותו מבגדי המלכות, ואמרו לו "עכשיו אתה בא איתנו". הוא התרעם, צעק שהוא המלך, אבל הם לא הקשיבו לו ואמרו לו "אתה מלך לשנה אחת בלבד. עכשיו בוא איתנו, זה נגמר". כעבור זמן קצר הוא נלקח לאי בודד בלב ים, פגש שם עוד 20 "מלכים" שעברו את אותו סרט, והבין מה קרה בדיוק.
התייר שבא אחריו היה קצת יותר חכם. הוא הגיע למדינה וזכה לאותה הצגה, לאותו כבוד ולאותו כסף, אבל היה חשדן הרבה יותר. הוא ניגש אל אחד העובדים הזוטרים בארמון והציע לו שוחד גדול מאוד - ובלבד שיגלה לו מה עומד מאחורי כל זה. העובד סיפר לו שבארמון הזה כל הזמן מלכים מתחלפים, ובסופו של דבר מוגלים לאי בודד.
המלך החדש שמח מאוד לשמוע על כך וכלל לא חשש, כי מאותו יום כל מעייניו היו נתונים ליום שאחרי: הוא התקשר לאשתו, ביקש ממנה לפתוח חשבון בנק סודי בשווייץ, והחל להעביר אליה סכומי כסף אסטרונומיים. הוא הפריט את המפעלים של המדינה, העלה את המיסים וביצע פעולות נוספות - ואת כל הכסף העביר לאשתו, מתוך הבנה שצריכים לשמור כמה שיותר ליום שאחרי. וכך, חודש לפני שהסתיימה לה השנה, טס אותו מלך מאותה מדינה, בטענה של "פגישה מלכותית חשובה", ונעלם ביחד עם מיליוני הדולרים שהמתינו לו בבנק השוויצרי.
הנמשל ברור. אותו המלך היה חכם, ולכן השכיל לשמור את הכסף ליום שאחרי, וכך גם אנחנו צריכים להבין שהשהות שלנו בעולם הזה זמנית בלבד, ולכן עלינו "לשמור" דברים לעולם הבא. מה בדיוק שומרים? יחס טוב ואוהב לסובבים אותנו, עזרה לנזקקים, כיבוד אב ואם, ניסיון לשפר כל הזמן את המידות ושאר מצוות אחרות.
זה הרי עדיף הרבה יותר מאשר להיות כמו השועל, שהיה יכול להעביר אשכולות שלמים של ענבים מבעד לפירצה בגדר, ואז לאכול אותם בחוץ בכיף ובהנאה. במקום זה הוא חשב רק על העכשיו, זלל - ויצא רעב בדיוק כמו שנכנס.
הנה עוד כמה סיפורים לשבת על אהבה, גורל, גלגל שמסתובב לו ורבי שפועל בדרכים נסתרות
אגב, יותר ויותר אמנים מתחזקים אבל שומרים קשר עם החילוניות - איך זה עובד?