"גם שרי בנביאים", מכריז מאמרו של נחום ברנע המודאג הבוקר (ב') בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". מודאג, כי גם הוא כמו כל עם ישראל צפה בראיון עם שרי אריסון בסוף השבוע, ונחרד מן העובדה כי בעלת השליטה בבנק הפועלים - רחמנא ליצלן - נעזרת בתקשורים.

ברנע לא לבד. קדם לו הפרשן הכלכלי של הארץ ושל חדשות 2, נחמיה שטרסלר, שניצל את הדקות שניתנו לו אמש בלב המהדורה המרכזית בכדי להשתלח חזיתית באריסון וב"התקשרויות שלה" עם כל מיני "רוחות ושדים". בכתבה נוספת ששודרה במהדורה צוטטו מיני בכירים במערכת הכלכלית שלנו - שכמובן סירבו להזדהות בשמם - אשר מתחו ביקורת נוקבת על אריסון "ההזויה" והמסוכנת.

אני קורא את הדברים ופשוט לא מאמין. האם חזרנו עשרים שנה אחורה? האם גם היום כל אזכור קטנטן של רוחניות שמגיע מאישיות כלכלית בכירה פירושו המיידי עליהום היסטרי שגובל בציד מכשפות של ממש? לא עברו הימים האלה?

קל לתקוף, קשה להקשיב

מסתבר שלא. השילוב הזה בין כסף ורוחניות עדיין מוציא מאנשים את הרע ביותר שלהם. הציניות, הלגלוג, הפחד - הכול מגיע מחוסר הבנה ומחוסר הרצון להבין. הרבה יותר קל להושיט אצבע מאשימה ולקבוע שאריסון היא הזויה ומדאיגה. קשה הרבה יותר לנסות באמת להתחבר למסרים שלה.

מישהו בכלל ניסה להקשיב למה שאריסון אמרה? מישהו בכלל התעמק בדבריה לפני שהשחיז את המקלדת ויצא לקרב? הרי אם באמת היו מאזינים לדברים כפי שהם, היו מבינים שהדיון בנושא חרג מפרופורציות לחלוטין. האם מישהו באמת חושב ששרי אריסון מקבלת החלטות הרות גורל רק על פי "בת-קול" משמיים? האם אתם באמת מאמינים שאריסון עוקפת את הדירקטוריון ואת ההנהלה ומחליטה לפי רצונה וחזיונותיה בלבד איך לנהל את בנק הפועלים?

אני כלל לא פוסל את האפשרות שהעליהום התקשורתי הזה נובע רק מכך ששמה הוא שרי אריסון. את עובדת היותה אישה אני מעדיף להשאיר בשלב זה מחוץ למשחק, אך בלי קשר - אריסון זה רייטינג, זה צבע, זה עניין, ואת זה כולם יודעים. כולם גם יודעים שאריסון היא לא הראשונה ולא האחרונה שנעזרת בכלים רוחניים כאלה או אחרים בחיי העבודה שלה. הרי אף אחד לא יעז לפקפק ביכולות הניהול של נוחי דנקנר רק בגלל שהאיש חסיד גדול של "הרנטגן", הרב איפרגן. את אריסון קל לתקוף, ואפשר גם להרוויח מזה, אז למה לא?

ככה צריך לקבל החלטות

אני מאמין לשרי אריסון. אני מאמין שהכוונות שלה טובות, מאמין שהיא באמת מנסה להביא קצת יותר טוב לעולם הזה בתחום הזה שבו היא עוסקת, שבאמת נוגע לכיס של כולנו. היא אולי עושה טעויות - כמו כולם - אבל הן לא בהכרח קשורות לניסיון הכן שלה להכניס קצת יותר אהבה ורוח לעסק הקר הזה. כל מי שמקשר בין הדברים עושה זאת במכוון, ובדרך כלל מתוך בורות.

הטעות היחידה שלה הייתה אולי בתזמון: כנראה שעדיין לא הגענו למצב שבו אמירות מהסוג הזה יכולות להתקבל כאן באהדה, וחבל. במשבר כלכלי קשה כמו זה שאנו עדיין נמצאים בו, אולי בכל זאת היה עדיף לשמור את הדברים בבטן, לפחות עד יעבור זעם.

אבל אחרי שמקלפים את שכבות הציניות והפחד, נדמה לי שמה ששרי אריסון הציגה לנו הוא בסך הכל תהליך נכון של קבלת החלטות. תהליך שלוקח בחשבון גם את האינטואיציה והמודעות שמעבר לרציונל - הגורמים מהם כולם אוהבים כל כך להתעלם - ומשקלל גם אותם בסך השיקולים לקראת כל החלטה. אין דבר לגיטימי מכך בעיניי, ואפילו רצוי.

לא תאמינו מה קורה למולקולות מים שנחשפות לרגשות שליליים או חיוביים. קבלה מעשית

מדריך מיוחד: הסגולות המיוחדות של 10 אבני הקריסטל הכי פופולריות