תינוק נולד כשסכנה נשקפת לחייו, אבל מצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים. הוא מוצא את עצמו גדל אצל הורים שאינם הוריו הביולוגיים. כאשר הוא גדל והופך לנער, מתגלה לו טבעו האמיתי וייעודו בחיים. התגלות זו מתרחשת על רקע אש הבוערת בצורה על-טבעית. הוא מגלה כי ביכולתו להפוך את מטהו לנחש ולשלוט בו. שמו נהיה מוכר ברחבי תרבות המערב. האם ניחשתם במי מדובר? ובכן, הנער הוא הארי פוטר.
כתינוק, הארי ניצל בנס מקללת המוות של וולדמורט. הוא גדל אצל דודיו. כשהגיע יום הולדתו האחד עשר, האגריד הענק בא לבקרו. במהלך הביקור הוא הדליק בעזרת קסם את האח, ודווקא בעיתוי זה גילה לו שהוא למעשה קוסם. לאט לאט מתברר שאינו סתם קוסם, אלא זה שאמור לגאול את אחיו הסובלים מנחת זרועו של וולדמורט וחבר מרעיו. בסרט (ובספר) השני בסדרה נערך דו קרב קוסמים בו מטה הקסמים נהפך לנחש, והארי מצליח לשלוט בו. קל לראות שאלמנטים רבים בסיפור לידתו והתבגרותו של הארי מזכירים באופן חשוד את סיפורו של משה רבנו.
למעשה, דפוס דומה של תיאור הולדת הגיבור חוזר ומופיע גם בסרט "סופרמן I", סרט האנימציה "דינוזאור" של וולט דיסני, ואף מתגלגל באופן מתוחכם אל תוך לידתו של הפינגווין המרושע בסרט השני בסדרת "באטמן" (Batman Returns).
כשאנו חושבים על תנ"ך וקולנוע, עולים במוחנו בעיקר סרטים כמו "עשרת הדיברות" עם צ'ארלטון הסטון או "נסיך מצרים" של וולט דיסני, שהם עיבודים גלויים לסיפורים מהתנ"ך. אולם התנ"ך מופיע בקולנוע גם בצורה סמויה, מרומזת, למשל באמצעות שמות הדמויות, קווי עלילה דומים, מספרים ועוד. ניתן לראות תופעה זו בקולנוע ההוליוודי, בקולנוע העצמאי, בקולנוע האירופאי ואף בקולנוע מהמזרח הרחוק.
קחו למשל את הדוגמא הבאה: שני אחים רבים על הכתר. מי מהם יזכה לעמוד בראש המשפחה? האח הבכור משוכנע שהזכות שמורה לו, אולם לפני מותו אב המשפחה מכתיר דווקא את הצעיר. על מנת לבסס את מעמדו ושליטתו, יוצא האח הצעיר במסע התחשבנות ונקמה עם מתנגדיו ואויביו. הוא מחסל אותם אחד אחרי השני – ולבסוף שולח את יד ימינו לרצוח את אחיו.
מהלך זה מופיע בסרט "הסנדק 2", אולם הוא בנוי על בסיס הסיפור המקראי אודות המאבק בין שלמה לבין אדוניה על כתר המלוכה (מלכים א', פרקים א'-ב'). בתנ"ך, אדוניה אוחז בקרנות המזבח על מנת לנסות ולהציל את עצמו. ואילו בסרט, פרדו, אחיו של מייקל הסנדק, נושא תפילה לפני הירצחו. במקרה זה הרמיזה לסיפור המקראי טעונה משמעות וביקורת. הסיפור המקראי מעניק נופך של מלכותיות במשפחת הפשע, ומעלה אותה לדרגה מיתית.
גן עדן קולנועי
אולי יותר מכל סיפור מקראי אחר, היה זה סיפור גן עדן שמצא את דרכו אל הקולנוע. רמיזות, קריצות וקווי עלילה מקבילים תוכלו למצוא בשלל סרטים. הבולט מביניהם הוא "המופע של טרומן", המתאר אדם שחי בעולם שנברא עבורו, והוא אינו מודע לכך שהוא למעשה הכוכב הראשי בתוכנית ריאליטי המשודרת לכל העולם. בסרט מפוזרים רמזים רבים, כמו שמו של הגיבור (True Man, האדם האמיתי, הראשון), שם המקום בו הוא גר ("סיהייבן" המזכיר באופן חשוד את המילה Heaven) אשר מתואר לאורך הסרט כמקום הטוב ביותר עלי אדמות וכן הלאה.
עץ הדעת בסיפור זה הוא הידיעה שמדובר בתוכנית ריאליטי, ועל כן דמות הבמאי בסרט מנסה למנוע בכל דרך מטרומן לגלות את האמת. הבמאי מקביל בדמותו לדמות האל. הוא שם מילים בפי השחקנים שלו, רואה ויודע כל, ומבקש שליטה מוחלטת. לדוגמה בסיפור גן העדן האדם מסתתר מפני האל המחפש אותו ושואל "אייכה?", גם כאן טרומן מבקש לברוח ולהסתתר מפני הבמאי המחפש אחריו בקדחתנות. על מנת למצוא אותו בחושך, הבמאי פוקד על השמש לעלות ולהאיר – ממש כמו האל האומר "ויהי אור".
הנחש בסרט הוא סילביה, שמגלה לטרומן את האמת, ואילו חווה מופיעה בדמות עקרת הבית אליה טרומן נשוי. הבמאי רומז לטקסט מקראי נוסף: בסצנת הסיום, כשטרומן מנסה לברוח באמצעות סירה, ניתן להבחין במספר "139" על המפרש. מספר זה רומז למזמור קל"ט (בגימטריה 139) בתהילים, המתאר את האל כמי שיודע מה האדם עושה בכל רגע ורגע (כמו בתוכנית ריאליטי) וכמי שלא ניתן לברוח או להסתתר מפניו.
"פלזנטוויל", "הכפר" (של מ. נייט. שמאלאן, שביים גם את "החוש השישי"), "אנטי-כרייסט" השערורייתי של לארס פון טרייר ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד" הן רק דוגמאות ספורות מתוך רבות לסרטי "גן עדן" נוספים. בגרסה החדשה של צ'ארלי בממלכת השוקולד, אנו נכנסים עם בעל המפעל, ווילי וונקה, לגן עדן של טעמים (המקום הראשון אליו נכנסות הדמויות נראה כמו גן מלא בעצי פרי ממש) בו תמיד הכל מותר, פרט לדבר אחד. כל דמות מתמודדת בכל שלב עם פיתוי שעליה לעמוד בו. זו דוגמא לזווית ראיה נוצרית על סיפור גן העדן, הרואה בו את סיפור החטא הקדמון ואת הנפילה הגדולה של האדם בגלל כניעתו לתאוותו.
יהודים טובים
לפני כשנתיים יצא הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן (A Serious Man), המתאר אדם הניחתים עליו אסונות בזה אחר זה ללא כל סיבה ברורה לעין. גיבור הסרט מבקש להבין את פשר האסונות התוקפים אותו ולצורך כך מבקש למצוא תשובות אצל שלושה רבנים. סיפורו של הגיבור מתכתב כמובן עם סיפורו של איוב עליו נחתו אסונות בזה אחר זה, אשר בעקיבותם קיים דיונים אודות הגמול והצדק האלוהי – עם שלושת חבריו.
גיבור הסרט מאבד לבסוף את בנו בגלל סופת הוריקן, ממש כפי ש"רוח גדולה" מוטטה את הבית בו ישבו בניו ובנותיו של איוב וגרמה למותם. הפרשנות היהודית השוותה בין מבחן האמונה שעמד בפני איוב לבין מבחן האמונה של אברהם בסיפור העקידה, והאחים כהן דאגו (לשנייה) להתמקד בציור של עקידת יצחק על מנת לרמוז לכך. אולם במקרה זה, הסרט חורג מהתכתבותו עם הטקסט המקראי ורומז גם להשקפות חז"ל ורמב"ם בנוגע לצדק האלוהי. אין זה מן המקום להרחיב בנושא, אולם נציין ברמז שבסצנה האחרונה, בה גיבור הסרט יושב במשרדו וממיין דואר, מופיעה דמותו של רמב"ם על כל הבולים ועל כל המעטפות.
חיבורים מסוג זה מעסיקים אותי למעלה מעשר שנים, במהלכן מצאתי את התנ"ך בסרטים רבים: "מפגשים מהסוג השלישי" של סטיבן ספילברג וסיפור מעמד הר-סיני; "בלייד ראנר" ו"אינטליגנציה מלאכותית" וסיפור הבריאה; "הנסיכה הקסומה" ושיר השירים; "אודות שמידט" ומגילת קהלת; ועוד עשרות רבות של דוגמאות.
"תנ"ך על המסך", הרצאתו של צחי קינן מרשת בתי המדרש בישראל, תיערך בפסטיבל הקהל ה-15 בחול המועד סוכות ברמת אפעל