>> לעמוד הפייסבוק mako רוח עשיתם לייק?
למה כיפה?
המנהג לחבוש כיפה הוזכר לא מעט במקורות היהדות. חבישת הכיפה היא סמל ליראת שמיים, והיא באה להזכיר לחובש אותה כל הזמן שיש מישהו מעליו. בנוסף, היא באה להבדיל בין גוי ליהודי במראה החיצוני בצורה ברורה, והיא גם ביטוי להשתייכות ולקבלת עול מצוות על האדם.
לא מדאורייתא
ודאי תתפלאו לגלות, אבל למרות שמדובר במצווה כל כך בסיסית ביהדות, מסתבר שמצוות הכיפה היא לא מצווה מהתורה. הרב גד ליאור מסביר זאת: "בפועל, המקום הראשון שממנו לומדים על כיפה הוא הגמרא במסכת קידושין, שאומרת שרב הונא, הבן של רב יהושע, לא היה הולך ארבע אמות בגילוי הראש מפני שהוא אמר ש'שכינה למעלה מראשי'. מכאן גם מגיע העניין של לא ללכת בגילוי ראש. פוסקים רבים דנו בכך, ובסופו של דבר נפסק בשולחן ערוך שאדם לא ילך ארבע אמות, כלומר שני מטרים, בגילוי ראש".
בנוסף, במסכת שבת הוזכר שדיינים חייבים לשבת עם כיסוי ראש, ורש"י מבאר שהסיבה היא מפני מורא השכינה. באותה מסכת שבת מופיע סיפור על אמורא בשם רב נחמן בר יצחק, שהחוזים בכוכבים ניבאו עליו כבר בילדותו שיהיה גנב כשיגדל. בשל כך, הורתה לו אמו ללכת תמיד עם כיסוי ראש, על מנת לחזק את יראת השמים שלו. פעם, טיפס על עץ והכיפה נפלה מראשו – ורב נחמן התאווה לפתע לגנוב. הדבר מתחבר לאמרת חז"ל "שכינה למעלה מראשי". כלומר, הכיפה מזכירה לאדם שיש מישהו מעליו. והיום, כשמדובר בסימן זיהוי מובהק של היהודי המאמין, הדבר נתפס כחשוב שבעתיים.
אפשר לשים את היד?
ומה בדבר "כיפה מאולתרת", כמו אנשים שלא הולכים בקביעות עם כיפה ונוהגים לשים את היד על הראש בשעת הברכה? על כך עונה הרב גד ליאור: "בפוסקים מבואר שבשעת הדחק, באמצע הלילה, האדם יכול לשים את היד על ראשו ולברך. אבל המשנה ברורה כותב שטוב יותר לשים את השרוול, כי יש אומרים שאי אפשר לכסות את הגוף באמצעות הגוף עצמו".
עוד כתבות בערוץ הרוח:
מתי יש פטור?
למרות שמדובר במצווה כל כך בסיסית, מסתבר שלפי ההלכה היהודית יש שלושה מקרים בהם אדם פטור מחבישת כיפה: האחד, בשעה שחבישתה מסכנת את חייו (כמו באזור עוין ואנטישמי, שחבישת הכיפה עלולה לגלות את יהדותו של אדם ובכך להכניס אותו לכלל סכנה), והשני, בשעה שהוא עוסק בעיסוק שחבישת כיפה עלולה לסכן אותו. המקרה השלישי, כך הוסיף גם החזון איש זצ"ל, שבמקום שיש חוק שחייבים ללכת בגילוי ראש כאשר עומדים מול שופטים או שרים, צריך ללכת בגילוי ראש, מצד "דינא דמלכותא דינא", מאחר וכיפה היא לא חובת דאורייתא.
זרם הכיפות השקופות
בשנים האחרונות רווח ביטוי חדש, שנקרא בפי כל "זרם הכיפות השקופות". מדובר באנשים שנמצאים בשלב הביניים שבין העולם החילוני לדתי, או שנמצאים באיזשהו חיפוש עדיין, ולכן יראת השמיים, האמונה והחיבור שלהם חבויה עמוק בליבם אבל עדיין לא באה לידי ביטוי חיצוני. יתר על כן, היא קוראת לדור שלנו "דור הכיפות השקופות". מי שתבעה את המושג לראשונה, הייתה כנראה נעה ירון-דיין, שחקנית ומגישה שחזרה בתשובה וכיום היא חסידת ברסלב. דיין, תבעה את הביטוי ברב המכר "מקימי" שחיברה.