ביהדות יש מצווה להתפלל שלוש תפילות בימי החול (שחרית, מנחה, ערבית). אולם בשבת, המצווה היא להתפלל ארבע תפילות - שלוש התפילות הרגילות מימי החול רק עם נוסחים מיוחדים לשבת (ערבית של שבת, שחרית של שבת ומנחה של שבת) ותפילת מוסף לשבת. תפילת הערבית נאמרת בכניסת השבת, מיד לאחר קבלת השבת שנאמרת כבר בשישי בערב, ואילו שאר התפילות ביום השבת עצמו.
ישנם חלקים שזהים בין תפילות ימי החול לתפילות השבת, אבל ישנם גם חלקים נוספים ושונים. גם נוסח תפילת העמידה של שבת שונה מהנוסח הנאמר בשאר ימות השבוע. במקום תפילת "שמונה עשרה", ישנה תפילה מקוצרת בת שבע ברכות בלבד. בכל אחת מהתפילות הברכה האמצעית היא ברכת קדושת היום, ברכה מיוחדת לשבת בנוסח פיוטי שמהווה קיצור לתפילות היומיום שהושמטו.
לאחר תפילת שחרית של שבת, נהוג לקרוא בבית הכנסת את פרשת השבוע וההפטרה, ולאחריה ברכת "מי שברך", תפילה לשלום המדינה ותפילת מוסף הייחודית של שבת.
מהי תפילת המוסף?
תפילת מוסף, הרביעית והמיוחדת, היא תפילה הנאמרת בכל אחד מהימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קורבן מוסף: שבת, חג, ראש חודש וחול המועד. כיום, כשבית המקדש לא קיים, אנחנו נוהגים להתפלל את התפילות במקום עבודת בית המקדש. מכאן המקור לכך שקוראים לתפילה – "עבודה שבלב".
לפי המסורת, זמן תפילת מוסף צריך להיות מקביל לזמן בו היה מוקרב קורבן המוסף, אולם לאורך השנים זמן הקרבת קורבן המוסף היה שנוי במחלוקת. בהלכה נפסק שיש להתפלל תוך שבע שעות אחרי הנץ החמה, אולם מי שלא הספיק יכול להתפלל גם עד שקיעת החמה.
חובת הזכרת השבת
חכמים פסקו כי חובה על אדם להזכיר את השבת בכל תפילות העמידה של שבת אותן הוא מתפלל וכי מי שהתבלבל והתפלל תפילה מלאה של יום חול לא יוצא ידי חובת התפילה. למרות זאת, בסופו של דבר גם מי שאמר את הנוסחים הייחודיים ליום השבת, גם באופן חלק (זכר רק בחלק מקטעי התפילה), וגם מי שהחליף בטעות בין הברכות השונות של השבת, יוצא ידי חובה ולא צריך לחזור על התפילה בשנית.
ומה בין לבין?
גם בברכות השונות ובתפילות השונות לאורך יום השבת, יש תוספות שונות ונוסחים ייחודיים הנאמרים רק בשבת. למשל בברכת המזון או בפסוקי דזמרה. ניתן למצוא בסידורים השונים מוזכרים את הנוסחים הנוספים בכל המקומות הרלוונטיים.