פרשת השבוע היא פרשת "שלח לך", והיא ידועה יותר כפרשת המרגלים. 12 מרגלים נשלחים לארץ ישראל כדי לבדוק אותה, והעם מחכה להם במדבר.
עשרה מתוך השניים-עשר חוזרים עם חוות דעת פסימית ומייאשת: העם לא יצליח לכבוש את הארץ. זוהי תזכורת לכך שהרוב לא תמיד צודק. הוא כמובן קובע בדמוקרטיה, אבל לא תמיד ההכרעה הערכית של הרוב היא הנכונה. הרי אנחנו קוראים את הדברים בארץ שהמרגלים אמרו שאין סיכוי להגיע אליה.
שני מרגלים מציגים אופטימיות: יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה. התורה מספרת שהייתה להם "רוח אחרת" ושהם חשבו ש"טובה הארץ מאוד מאוד" וגם "ארץ זבת חלב ודבש". העם כמעט רגם אותם באבנים על הדיבורים האלה.
בסופו של דבר, בגלל חטא המרגלים העם נענש ונשאר במדבר לארבעים שנים של נדודים. כנראה הם לא היו מספיק בשלים ובוגרים, והיו צריכים לעבור תהליך חינוכי ארוך יותר כדי להיכנס לעם. פרשנים רבים כותבים שחטא המרגלים מלווה אותנו עד היום - בקטנות-אמונה, בציניות, בחוסר הכרה בסיפור הגדול והמרגש שלנו.
בסוף הפרשה, אחרי סיפור המרגלים, מופיעות עוד מצוות. בפעם הראשונה התורה מספרת על מצוות הפרשת חלה (שפופולארית כל כך עד היום) ועל מצוות ציצית (ההבטה בציצית היא מעין תזכורת תמידית לערכים הנכונים). כך שאולי הפתרון לחטא המרגלים הוא במצוות הקטנות, בעשייה היומיומית, במטבח (הפרשת חלה) ובבגד (ציצית), כדי להכניס את הערכים האלה אל תוך חיינו, באופן מעשי.
זמנים, מועדים ואסטרולוגיה