איך מדליקים את נרות החנוכה?
לכתחילה, נוהגים כמהדרין מן המהדרין: "מוסיף והולך" - נר אחד ביום הראשון, ומוסיף עד שמונה נרות ביום השמיני. ביום הראשון מברך שלוש ברכות: "להדליק", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". מכאן ואילך מברך שתי ברכות, בלא "שהחיינו".
בזמן הדלקת נרות, אפשר להשאיר את אור החשמל בבית כרגיל. אדרבא, אם אור החשמל דולק, לא חייבים להוסיף נר נוסף (שַמָש) לנרות החנוכה, מפני שברור שהשימוש לצרכיו של האדם נעשה לאור החשמל ולא לאור נרות החנוכה.
תקנת חכמים להדליק "נר איש וביתו". חייל הנמצא בשטח (ללא אוהל), המתגורר ברחוב, בשדה או מחוסר בית, אין לו "בית" להדליק בו ופטור מן ההדלקה. אם רואה נרות חנוכה, יברך רק "שעשה ניסים" (ו"שהחיינו" ביום הראשון).
מנהג הספרדים: רק אחד מדליק בבית, ושאר בני הבית יוצאים בהדלקתו. מנהג האשכנזים: כל אחד מבני הבית מדליק. יש להשתדל להניח את הנרות, כל אחד בנפרד, כדי שלא תראינה החנוכיות כמחוברות.
הכלל הוא, שכל בית שמתגוררים בו, צריך להדליק בו, ספרדים כמנהגם ואשכנזים כמנהגם. למשל: בן המתגורר בדרך כלל אצל הוריו, ובחנוכה נמצא בדירה לבדו - חייב להדליק בדירתו, אע"פ שאביו מוציאו ידי חובה, מפני שכל בית שיש בו דייר, חייב בנר חנוכה. בית ריק, שאין בו דיירים בשעת ההדלקה, פטור מההדלקה וא"צ למנות שליח שידליק שם.
עיקר המצווה הוא להניח את הנרות ליד פתח הבית מבחוץ, לפרסומי ניסא. בימינו, שלא תמיד מתאפשר להדליק בפתח הבית, אפשר להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש הנוהגים כך לכתחילה.
בניינים גבוהים שחלונותיהם נמצאים מעל 20 אמה (מעל 10 מטר): אם יש מולם בניין גבוה נוסף שאפשר לראות מחלונותיו את הנרות הגבוהים, יכולים להדליק בברכה. אם אין בניין גבוה נוסף כנגדם, והנרות נמצאים בגובה של 10 מטר מקרקע הרחוב, אם יש עימו אנשים נוספים בבית, ידליק עימם בברכה. אם הוא לבדו, ידליק בלא ברכה.
מתי מדליקים את הנרות?
יש מדליקים, כמנהג הגר"א, בשקיעה (ברוב המקומות בארץ בסביבות השעה 16:40), יש מדליקים בזמן צאת הכוכבים (בסביבות השעה 17:00). בכל מקרה, יש לדאוג שהנר ימשיך לדלוק לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (17:30).
ט. בעת הצורך, למשל, אם אדם עומד לצאת מביתו, אפשר להדליק נר חנוכה כבר מעת פלג המנחה (בערך ב- 15:40), ולוודא שהנרות ידלקו עד השעה 17:30.
שיטת הרמב"ם היא, שלאחר השעה 17:30 מדליקים בלא ברכה, מפני שעבר זמן ההדלקה. אולם, השו"ע ורוב הפוסקים מכריעים, שבדיעבד, מי שלא הדליק במועד זה, מותר לו להדליק בברכה כל הערב והלילה, עד עלות השחר, אם יש פרסומי ניסא בכך כלפי העוברים ברחוב, וכן נוהגים. אם מדליק בתוך הבית (ולא כלפי הרחוב) ואין עוד מישהו עימו, מדליק בלא ברכה.
בערב שבת, מקדימים להדליק נר חנוכה ואח"כ נרות שבת. אפשר לכתחילה להדליק נר חנוכה כמה דקות לפני זמן הדלקת נרות שבת, גם לפני השעה 16:00 ואח"כ להדליק נרות שבת כרגיל, בזמן. כאמור, נרות החנוכה חייבים לדלוק עד 17:30.
במוצאי שבת, יש החוששים לשיטת הרמב"ם (סע' י'), מקדימים להתפלל ערבית ומיד כשמגיעים לביתם מדליקים נר חנוכה עוד לפני ההבדלה, כדי להדליק במועד לפני 17:30. אולם, נהוג לסמוך על רוב הפוסקים, להוציא שבת בזמן הרגיל, להבדיל ואח"כ להדליק נרות חנוכה.
מקרים שכיחים
זמן ההדלקה המוקדם ביותר הוא: פלג המנחה (בעונה זו, בשעה 15:36). היוצא מביתו לפני פלג המנחה, אינו יכול להדליק בביתו. אם מתארח לסעודה במקום אחר, מדליק שם. אם מתארח לסעודה במקום אחר ועתיד לחזור ולישון בביתו, ימתין וידליק בשובו אל ביתו. אם בני הבית ערים, ידליק בברכה, וכן אם יש עוברים ושבים ברחוב, ידליק בברכה. אם בעת ההדלקה, בשקיעה או בצאת הכוכבים, יש מישהו מבני הבית בבית, יכול לבקש ממנו שידליק בזמן. במקרה כזה, לא יצטרך להדליק כאשר ישוב בלילה לביתו (אינו יכול לבקש משכן שיכנס לביתו וידליק, כי השכן אינו בן בית).
היוצא מביתו בערב שבת חנוכה לפני פלג המנחה, ומתארח וישן בבית אחר, ידליק במקום האירוח. אם מתארח לסעודה בבית אחד וישן בבית אחר, ידליק במקום סעודתו.
היוצא מביתו אחרי פלג המנחה אך לפני השקיעה, ידליק בביתו וידאג שיהא נר גדול או שיתן שמן בכוסית, כדי שידלק עד שעה 17:30 לפחות. אם לא הדליק לפני צאתו, ידליק כאשר ישוב לביתו בלילה, כדלעיל, בסעיף א2. אם יוצא על מנת לאכול וללון בבית אחר, יכול להדליק בבית האחר.
היוצא מביתו משקיעה ואילך, ידליק בביתו לפני יציאתו, גם אם בכוונתו לאכול או ללון במקום אחר, הואיל ובזמן החיוב היה בביתו, חלה עליו החובה להדליק.
המתארח בשבת ויוצא במוצאי שבת ע"מ לחזור לביתו, ידליק במקום האירוח, טרם צאתו. אם לא הדליק, ידליק כאשר יגיע לביתו. היוצא מביתו ומשאיר את נרות החנוכה דולקים, ידאג להבטיח שלא תגרם שריפה ח"ו!
אמירת "על הניסים"
בכל תפילות העמידה ובברכת המזון מוסיפים "על הניסים". מי ששכח לומר "על הניסים", אינו חוזר. בברכת המזון יכול להוסיף בסוף ולומר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות, גבורות תשועות ומלחמות, כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", ולהמשיך "בימי מתתיהו" וכו'.
גם בסוף תפילת עמידה, ב"אלוקי נצור", לפני שאומר "יהיו לרצון", יכול לומר באותה מטבע, "הרחמן הוא יעשה לנו" וכו'.