אין ספק ששלל הפרשות האחרונות בתקשורת שבמרכזן עמדו חרדים - החל מההפגנות נגד החניון בירושלים, המשך באם המרעיבה כביכול וכלה באברך הדורס - הלהיטו את היצרים בשבועות האחרונים נגד המגזר החרדי. באופן מסוים, הם גם הזיקו לעמל של שנים מצד רבים במגזר להראות את היהדות באופן חיובי.
הפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" נשמע לא מעט פעמים בתקופה האחרונה, אבל כמובן שהוא עלול להתערער עבור חילוני קלאסי שנתקל בתקופה קצרה בכל כך הרבה מעשים מקוממים מצד ציבור, שמתיימר דווקא להוות מודל לחיקוי. החרדים, מצדם, מבקשים מכל אחד שיחשוב פעמיים, שיברר את הפרטים לפני שהוא מטקבק, ובעיקר שיזכור שבדיוק כמו שמעשים שליליים של חילונים לא מכתימים את הציבור כולו - כך לא צריך להשליך התנהגות לא נאותה של אחוזים בודדים לציבור שלם.
"הציבור החרדי אשם" מודה הרב ישראל אייכלר, אחד מאנשי התקשורת הבכירים במגזר. אבל לא אשם כמו שאתם חושבים, אלא אשם בגלל דבר אחד: הוא לא מודע עד כמה חשוב במאה ה-21 להשקיע בתדמית, בתקשורת ובכל הכלים החדשים שלא ממש היו כאן במאה ה-19. "זאת אשמה חמורה מאוד", מבהיר אייכלר, "כי כשאתה לא מודע לחשיבות - אתה לא דואג לזה ולא מטפל בזה, החלל הזה מתמלא בדברים שליליים. הבעיה היא שאותו פלג בציבור החרדי שעושה את ההפגנות לא מודע בכלל לנזק התקשורתי שהוא גורם, כי הוא גם לא צורך תקשורת".
אייכלר בסך הכל מנסה להכניס דברים לפרופורציה. הוא טוען שהתקשורת עצמה מסיתה ומלהיבה את הרוחות, וכמובן שגם לטוקבקים יש כאן תפקיד. "פעם בתקשורת כולם ידעו מי כותב ומי אומר כל דבר, ואז הטרמינולוגיה הייתה פחות לוחמנית, פחות קוראת למלחמה, לאש חיה ולשפיכות דמים של ממש. אבל מאז שהחלה עונת הטוקבקים, אדם יכול להסתתר ואין לו את הבושה האנושית הטבעית שממתנת את האדם. כך הצופים והקוראים בכל האתרים נחשפים לגלים של איבה והסתה".
אבל גם אם לא הייתה תקשורת, לשרוף פחים, לתקוף שוטרים ולנהוג באלימות זו עדיין לא ההתנהגות הכי מעוררת אהדה, לא?
"זו בעיה כשלעצמה, אבל היא תוצאה של תחושת כיבוש. כשנבחר ראש עיריית ירושלים החדש, ניר ברקת, נראה היה שהוא יידע לאחד בין כל המגזרים, כמו קודמו. אבל פתאום החלה טרמינולוגיה של 'כבשנו את העיר מידי החרדים'. 'אני הולך לפתוח חניונים, ונראה מי מנהל את העיר!', הכריז בבוטות, וזה אכן היה מקומם. אלימות היא השפתיים של החלשים. כשאדם מרגיש שהוא נכבש, לא פעם הוא מבטא את עצמו באלימות וכשהרשויות, שמורכבות רק מבני אדם, מלבות במקום להרגיע את הרוחות ולהשתמש בטרמינולוגיה של ביחד והדדיות, ברור שהעניינים מחריפים. שיהיה ברור - אני נגד ההפגנות בחניונים בשבת. אנחנו צריכים שעוד יותר יהודים ישמרו שבת, ולא יפגינו נגד חניונים. אין שום הלכה בתורה שאסור לחנות בחניון כזה או אחר".
"אין רב שמתיר אלימות"
באשר לסיפור האם המרעיבה, מסביר אייכלר שזה לא פשוט בכלל, ובטח שלא נראה כפי שמציגה זאת כלי התקשורת הגדולים במדינה. "אומרים שהאמא חולת נפש - נניח שכן. אז צריך פסיכיאטר והרחקה מהילד, אבל להפוך אותה לפושעת בכלא?", הוא תוהה. "האישה ישבה 10 ימים בבית הסוהר, ואף אחד לא התייחס לכל הפניות והעדויות הסותרות שמוכיחות שהיא כלל לא הרעיבה אותו ויש לי מסמכים, אגב, שמוכיחים שבית החולים הורה על הפסקת האכלה מיידית והזנה רק בזונדה, כי חששו שיש לתינוק משהו במעיים. אבל גם אם טוענים שהיא חולת נפש - ממתי שמים חולי נפש בבתי סוהר? הציבור החרדי מרגיש יותר ויותר נרדף ולכן ההתפרצות, שאני לא תומך במאפיינים האלימים שלה. אנחנו מחמירים הרבה יותר מול אנשים בעייתיים שבאים מתוכנו, אבל כשנראה לנו שאדם נפגע בגלל היותו חרדי - אז אנחנו נלחמים, וחלקנו עושה את זה באופן לא חכם, לצערי".
ומה לגבי סיפור האברך שדרס קופאית אתיופית בחניון? גם זה לא מוסיף יותר מדי נקודות
"זה סיפור מטורף. אם הוא היה אדם מחונך, הוא היה עוצר מיד וסוגר עניין. אבל הוא נכנס לאטרף כמו הקופאית, שהתיישבה על מכסה המנוע של הרכב שלו. אף אחד לא התייצב לצד האברך בציבור החרדי - הציבור שלנו גינה את הדבר הזה, ואיש לא חושב שהוא מתאים להיות דיין. גם אם הוא לא היה דורס אותה ורק מתווכח בצורה בוטה - הוא בהחלט לא ראוי".
הציבור החרדי יכול בכלל לתקן את הנזק התדמיתי שגרם לעצמו?
"בהמשך הם יבינו את הנזק שנגרם, ולדעתי יהיו לקחים מהמלחמה המיותרת הזו".
אז למה לא מבינים את זה עכשיו, בזמן אמת?
"כי הם מרגישים שאין עם מי לדבר, שרק באלימות אפשר להזיז דברים. אנחנו בתקשורת וראשי הציבור מסבירים שצריכים להשקיע יותר בהסברה ובקירוב לבבות, אבל הם מרגישים שלא מסתכלים עליהם בכלל. האמת היא שללא נציגים חרדים שיכולים להרגיע - הלהבות היו עולות עוד יותר. מעבר לזה, צריכים לזכור שהמתפרעים למיניהם הם אולי 2-3% מכלל הציבור החרדי כולו, אפילו פחות. הרי אין רב שמתיר אלימות, זה אבדן שליטה. מצד שני, אני מקווה שגם הרשויות יבינו שלא צריכים להתייחס לציבור כאל כובשים ונכבשים. אחרת מי ינצח במלחמה הזו? הפלסטינאים. בוטרוס ראלי, שר החוץ של מצרים לשעבר, הציע פעם בספרו שמדינות ערב יפסיקו את המלחמות נגד היהודים, ואז היהודים יהרגו את עצמם לבד. הוא ממש צודק. אנחנו צריכים לזכור תמיד: אנחנו אחים, למרות חילוקי הדעות - ונישאר אחים".
עצה מהרבי: אם כולנו ניפטר מרגשי נקמה או נטירה מיותרים, אולי ה' ינהג כמונו ויסלח לנו