ספרים רבים נכתבו על רבי נחמן והזרם הברסלבי. רובם מאת כותבים שנמצאים בתוך החסידות ברמ"ח אבריהם, מיעוטם של כותבים חיצוניים. אבל נדמה שמעולם לא נכתב ספר כל כך משמעותי ועמוק על התופעה הישראלית חוצת המגזרים בשנים האחרונות - הנסיעה של עשרות אלפי ישראלים לאומן בראש השנה – כמו ספרו של ד"ר משה וינשטוק, "אומן - המסע הישראלי לקברו של רבי נחמן מברסלב".
מה שמעניין הוא שוינשטוק, 40, הוא מצד אחד לא חסיד ברסלב מובהק, כזה שיראה בספר פלטפורמה יעילה להביא עוד ועוד מאמינים לאומן בראש השנה. מצד שני הוא גם לא חוקר נטול עניין אישי. וינשטוק עצמו טס כבר פעמיים לאומן בראש השנה, ולמרות שהוא עבר שם חוויות חזקות לדבריו, הוא עדיין לא ממליץ באופן גורף לכל אחד לעשות זאת. ספרו מעניק מבט מפוכח, מעמיק ומחקרי על התופעה המסקרנת.
פוגשים שם את אלוהים
בספרו מנסה וינשטוק, חצי בתפקיד החוקר וחצי בתפקיד עצמו, להבין מה גורם לכל אותם עשרות אלפים לעזוב מאחור את משפחותיהם, ולחפש דבר-מה בעיירה אוקראינית נידחת. הוא מתבונן בתופעה, עורך שיחות עם אנשים וכמובן מתנסה באופן אישי.
"מדובר בתופעה שמאוד עניינה אותי", מספר וינשטוק, חובש הכיפה הסרוגה. "זו תופעה מאוד יוצאת דופן בחברה הישראלית, שמתחברת לתופעות נוספות כמו מירון בל"ג בעומר. האמת היא שבפעם הראשונה נסעתי רק כדי לראות מה זה, בגלל המחקר. אחרי שהייתי שם, אמרתי 'בוא ננסה להבין מה באמת מתרחש שם'. בשביל להבין תרבות צריך לדבר עם אנשים שחווים את החוויה, וזה מה שרציתי לעשות. בגדול רציתי לברר מה חווה היהודי, החילוני, החרדי, החסידי, המסורתי, הסרוג, כשהם מגיעים לאומן. מתרחשים שם דברים מרתקים".
"עצם ההתקהלות מרתק. אין התקהלות כזו שכוללת אנשים כל כך שונים – מהקיצונים ביותר ממאה שערים, ועד לחילונים-מסורתיים. שנית, התחושות שאנשים חווים שם מיוחדות מאוד, גם בהארת הפנים של איש לרעהו וגם בחוויות רוחניות בהרבה גוונים, בעוצמות שלא חשים בשום מקום אחר. אנשים יוצאים שם לסוג של מסע. עוזבים את המשפחה מאחורה, והולכים לפגוש את אלוהים, את רבי נחמן, ומדווחים שהם חוזרים אחרת, יותר מוארים, עם תחושות עמוקות. אין ספק שהאירוע הזה הוא אירוע מכונן עבור יהודים רבים".
ואולי זה סוג של טרנד? כלומר, אדם באמת יוצא מהבית, עולה על טיסה בשביל להגיע לקבר צדיק, מגיע למקום זר, רואה עוד הרבה יהודים – אולי כל החוויה הזו היא מה שיוצר את התחושות המיוחדות שאתה מתאר?
"יכול להיות שזה טרנד, אבל טרנד זו לא מילה גסה בעיניי. אם זה משפיע לטובה על האנשים, הדבר מבורך. בוודאי שיש השפעה לטיסה, אבל יש שם משהו ייחודי יותר - ההשפעה של רבי נחמן. גם אנשים חילוניים מתחילים לדבר שם בשפה של חיפוש ושל תפילה. יש שם באוויר המון מושגים שמפנים את האדם להתבוננות פנימית. אני לא יודע לחלק או להסביר את זה, אבל בוודאי שיש באומן התרחשות אנרגנטית-רוחנית מאוד דרמטית. בערך 90% מהאנשים שראיינתי למחקר שהרכיב בהמשך את הספר, דיווחו על תחושה אנרגטית חזקה ביותר. בוודאי שזה מושפע גם מהיציאה מהבית. לאנשים קורים דברים הרבה מאוד דברים חזקים, מעניינים ומטלטלים, שגורמים להם לחשוב על מסלול החיים שלהם, ואיך הם יכולים להיות יותר קרובים לאלוהים, ואחד לשני. הרבה מהם שואלים 'למה בארץ אני לא יכול לדבר כך עם החרדי הזה?' אין כלים אמפיריים מדעיים שמאפשרים לבודד את המרכיבים האלה, אבל אין ספק שקורה שם משהו חזק".
העובדה שלא באת כחוקר ניטרלי, אלא כאדם שחווה את החוויה והושפע ממנה, לא פגעה בפן המחקרי?
"זו שאלה מהותית על עצם מחקר תרבותי. יש באנתרופולוגיה גישה שאדם צריך לבוא מבחוץ, ויש גם גישה של מחקר התנסותי. אדם שחוקר תרבות בלי להיות בפנים, לא מבין מה באמת קורה שם. זה כמו ללכת למסיבה, לראות אנשים רוקדים ולכתוב 'אנשים מרימים את הידיים, קופצים וצועקים'. אני עצמי השתלבתי, ומאידך גם כתבתי את המחקר גם ברמה אינפורמטיבית. גיליתי המון פנים של אומן שלא הכרתי בכלל, וכשראיינתי אנשים הבנתי שיש אנשים שחוו דברים שונים לגמרי ממני".
היום אתה ממליץ לחברים, לבני משפחה, ללכת לאומן?
"מי שאומר לי 'אני רוצה ללכת לאומן', אני שואל אותו למה הוא רוצה. באופן כללי אני חושב שלכל אחד יש את המסע והדרך הרוחנית שלו. אני בטוח שיש אנשים שיגיעו לשם, ויגידו 'מה זה הטירוף הזה?'. לכן אני לא ממליץ או לא ממליץ. מי שזה בוער בו – אני חושב שהוא יכול לחוות דבר שהוא לא חווה מימיו. ומי שלא מתחבר, זה עשוי ליצור אצלו אנטגוניזם".
בחוויה הראשונית יש אירוע מכונן
וינשטוק מספר שהוא עצמו חווה באומן תחושת תפילה והתקרבות חזקה מאוד לאלוהים. הוא חזר הביתה כשהוא נמצא במקום אחר לגמרי, יותר אוהב וחיובי. "הפעם השנייה שבה ביקרתי היתה קצת אחרת. ציפיתי למשהו אחד, והיה משהו אחר. חזרתי בתחושה טובה, אבל החוויה הראשונית של האירוע המכונן כבר לא היתה".
החיבור הזה גרם לך להתחבר לברסלב באיזשהו אופן?
"הספר לא, אבל הנסיעה לאומן העמיקה מאוד את הקשר שלי עם תורתו של רבי נחמן. היום אני קורא המון את רבי נחמן, כי ההגות שלו מדהימה ועמוקה. הברסלברים לא יגדירו אותי כברסלב, אבל החברים שלי יגידו אולי שאני ברסלבר. אני בוודאי לא לבוש, לא מדבר ולא נראה כמותם, מבחינה סוציולוגית, אבל אני מחובר מאוד לכתביו של רבי נחמן".
_g.jpg "ד\"ר משה וינשטוק (צילום: תומר ושחר צלמים)")
מה הכי הפתיע אותך כשערכת את המחקר ואת הספר על אומן? ספר לנו על פינות פחות ידועות בתופעה הזו.
"גיליתי בין השאר את המתח ששרויים בו חסידי ברסלב המתגוררים במאה שערים. הפתיע אותי גם לגלות שלפני 200 שנה, רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן, חזה שבעוד 200 שנה, מרוב שיהיו הרבה מבקרים בראש השנה – שוטרים ישמרו על הקבר. זה קורה היום.
"הפתיע אותי כשראיינתי חבר'ה חילונים, וראיתי מה קורה להם פתאום באומן. איך גם אנשים שאין להם מושג, והם בכלל הגיעו מטיול בגרמניה, חווים חוויות מדהימות ומפתיעות מבחינתם. לא שיערתי שזה מה שיקרה. כשאתה נכנס לעומק של האנשים, ומברר איך הם חווים ומה הם מקבלים, אתה בעיקר מופתע ומגלה דברים חדשים".
אז למה בעצם לא להיות ברסלבר וזהו?
"מי שמרגיש שזה כובש את כל הווייתו וחייו – שיהיה ברסלבר. אבל אני לא יודע אם זה הייעוד שלי בחיים. כשאני קורא את הרב קוק, אני מרגיש שאני לא יכול להתרכז רק במשהו אחר".
החיבור לאומן חיזק אותך בפועל?
"זה גילה לי שאפשר לעשות דברים רוחניים שלא ידעתי עד כמה הם אפשריים. זה יצר אצלי תובנות חזקות מאוד בנוגע לקשר שלי עם אלוהים, ובהחלט חיזק אותי".