בשבוע שעבר נאלצנו להיפרד מ"סרוגים", הדרמה הרומנטית שהצליחה לשבות את לבבות כופרים וצדיקים כאחד. אוהד קנולר עם הזווית הנכונה של הכיפה, יעל שרוני בבגדים כשרים למהדרין, טלי שרון כבתו המרדנית של הרב, עמוס תמם המוצלח והתגלית החיננית שרון פאוסטר – כל אלה, בחסותו של הבמאי לייזי שפירא, הצליחו לגרום לנו לחכות בקוצר רוח לימי שני כדי לצלול לביצה הקטמונית.
ביס מתגאים ש"סרוגים" הפכה לאחת משלוש התוכניות הנצפות ביותר ביום השידור שלה, שלא לדבר על מיליון וחצי צפיות באייטמים שקשורים לסדרה באתר המשותף ללווין ולוואלה. לפיכך, לא מפתיע שהעבודה על העונה השנייה כבר החלה, וגם צופי ערוץ 2 יכולים להירגע: 15 הפרקים הראשונים נרכשו לשידור על ידי הזכיינית רשת.
אבל רגע, עכשיו אנחנו נפרדים, ויש מישהי שבאמת יהיה לנו קשה לא לראות על המסך. אנחנו כמובן מדברים על יעל שרוני, שגילמה בכישרון את יפעת החכמה, המופנמת, החמה והאוהבת, שכל כך מחפשת גבר ראוי לתבשיליה המדהימים אבל רוב הזמן סתם מאכילה חברים רעבים. האם היא תסכים לוותר על הפנטזיה, להניח לנתי ולהבין שהאיש שהיא מחפשת הוא בעצם אמיר השותף המקסים? נכון לעכשיו, אנחנו מקווים שכן. אמנם לא רופא, אבל גם לא פגום בלב. אז שרוני לא מוכנה לגלות לאן נושבת הרוח של יפעת, אבל היא בהחלט מוכנה לסכם איתנו את הרגעים הכי "סרוגים" שלה:
צו פיוס
"אמנם הסדרה לא קירבה אותי ליהדות אבל היא כן הפכה את המגזר הדתי למשהו אחר מבחינתי. לא הכרתי את המגזר הדתי הלאומי לפני כן, הם היו כמו גוש עם דעות מסוימות, והיה משהו בלייזי שפירא ובדמויות שהצליחו להפוך את הגוש הזה לאנושי. הרגשתי שהם בסך הכל מתמודדים עם שאלות ודילמות שגם אני מתמודדת איתן, וזה מאוד קירב אותי. מהבחינה הזאת זה כן היה צו פיוס גדול".
"יש משהו ברווקות הדתית שהרגשתי שהוא נקי, פשוט. כשאתה רווק תל אביבי הרבה פעמים לא נעים לך להודות שאתה רוצה בן זוג, זה כאילו מעיד על חולשה. פה, לעומת זאת, זה על פני השטח. מצד שני, העובדה שזה לא מקובל להיות רווק בסוף שנות ה-20 או בתחילת בשנות ה-30 לחייך, זה דבר שמהווה בעיה. יש אנשים שאפילו מתייחסים לזה כמו מחלה. הם לא מבינים שהזמנים השתנו גם עבור גברים וגם עבור נשים. גם המגזר הדתי רוצה לממש את עצמו. גם שם יש נשים שרוצות קריירה, משקיעות בזה ומוצאות את עצמן רווקות, אבל שם זה מצטייר כדבר איום".
אתגר מקצועי
"יש משהו מאוד מקסים בעיניי בדמות של יפעת, שגרם לי להתחבר אליה. יחסית לדמויות האחרות היא הכי שמרנית, וזה הצריך ממני להתקרב לעצמי, להיכנס פנימה. לא יכולתי להתפזר במשחק. האווירה על הסט הייתה מדהימה, לייזי הצליח לגרום לכולנו להתקרב והייתה תחושה שזה כמו משפחה שרוצה להיפגש לארוחות משפחתיות".
רגע מרגש
"הייתה סצנה אחת, בפרק 12, שיפעת בוכה ואומרת לאמיר: 'זה כל כך מגעיל כמה אני צריכה שיאהבו אותי כל הזמן'. היא כל כך משתדלת, כל כך רוצה את זה, שכל מי שקצת מביע אהבה, אפילו נותן לה חיוך, היא מיד מתמסרת אליו. ההבנה הזאת שלה מאוד ריגשה אותי. היה בזה משהו מקסים".
רגע של מציאות
"הייתי עם עמוס תמם ושני ילדים דתיים בני 18 הגיעו לאסוף אותנו להקרנה של שני פרקים במגזר הדתי בפתח תקווה. כשהם ראו את עמוס יוצא מהבית עם ג'ינס קרוע, בלי כיפה כמובן, לבוש כמו שהוא באמת - זה פשוט הכניס אותם להלם. כנראה שיש רמת אמינות מאוד גבוהה לסדרה וזה נתן להם תחושה שאנחנו באמת כאלה, שהם באמת מכירים את הדמויות. לראות אותי עם מכנסיים ואת עמוס במראה שלו, עם כל ההתנהלות החילונית שלנו, זה היה שוק מבחינתם".
יש אלוהים
"אני לא יודעת אם האלוהים שאני מדברת עליו זה האלוהים של התורה. אני לא מתייחסת אליו במובן הדתי. אבל כן, יש משהו גדול מאיתנו שהוא חלק מהקיים. אם זה אלוהי היהדות? אין לי מושג".