נשמות שהתגלגלו אחורה בזמן
הכל התחיל עם אוברטו אייראודי, המכונה פלקו, כלומר נץ. הוא נולד ב-1950 בטורינו והסיפורים עליו מעידים כיצד נהג בילדותו לגלגל ביצים על הרצפה בכוח המחשבה. במהלך חייו הצעירים הוא ראה בעיני רוחו קתדרלה תת קרקעית שמטרתה היא להביא לתחייתה הרוחנית של האנושות, במקביל לכך שכבר בגיל 14 הוא החל להתנסות במסעות אסטרליים והיפנוזה.
כשגדל מעט הוא פתח מרכז רוחני בטורינו, שם החל לחקור וללמד ידע מיסטי עתיק של תרבויות שונות, בהן מצרים העתיקה ואטלנטיס. הוא הגיע לידע המתאר את הערוצים האנרגטיים המקיפים את כדור הארץ ומחברים אותו ליקום. הוא מיפה את הרשת הזו, חקר אותה באופן רוחני ופיזי כאחד, וגילה כי בשני מקומות נפגשים ארבעה ערוצים: האחד בטיבט והשני בעמק Valchiusella הסמוך למקום מגוריו.
בשנת 1977, כשהוא בן 27 בלבד, הוא הגיע למקום, כשעה נסיעה מטורינו, ויחד עם מספר תלמידים הם החלו לחפור בקרקע, תוך שהם מוציאים את העפר בדליים ומפזרים אותם ביער בדרך שלא תעורר חשד. זה עבד במשך 13 שנה עד שהמקום התגלה, ולאחר שקיבל פאלקו את האישור של השלטונות העבודה רק התרחבה.
החזון של פאלקו להקמת המקדש הפך לקהילה רוחנית ענפה המונה 1,000 איש, המתגוררים בשטח של 25 קמ"ר. תושבי דמנהור – קהילה עם מטבע, דגל, שפה ואפילו הומור ייחודיים – מתגוררים במספר יישובים בעמק, חלקם בבתים המכילים עד 20 איש ואחרים בבתים לזוגות. הקהילה, שקיבלה מעמד והכרה מהאו"ם, מאפשרת לתושביה לבחור בדרכים שונות להתפתחות עצמית. יש כאלה המתמקדים בזוגיות תאזוטרית; אחרים באומנות עם טכנולוגיה; יש ההולכים ב"דרך האבירים", בהם אלו האמונים על כיבוי אש; יש ההולכים בדרך האומנות והעבודה, בה נכללים הציירים והפסלים של דמנהור; יש את דרך הנזירים; דרך האוראקל, בהם משתתפות נשים המקיימות מחדש את מנהג האורקאל מדלפי ועוד.
צורת החיים בדמנהור, החל מחיי הקהילה וכלה בתחומי העיסוק של חבריה, מתבססת על חידוש מסורות רוחניות ומאגיות קדומות, במטרה לעורר מחדש את האנושות. "יש בעולם כל מיני סוגים של תרבויות", מסביר זאב בן אריה, היסטוריון, מיסטיקן ומדריך טיולים בעקבות תרבויות, שהגיע לדמנהור כבר לפני 10 שנים. "אחת התרבויות המפותחות ביותר היתה במצרים, שם התייחסו לעולם בצורה מאגית. דמנהור חיים את התפיסה המאגית בצורה מודרנית יותר מבכל מקום אחר עלי אדמות. בשבילי, כחוקר תרבויות, זה כמו להיות במצרים לפני 5,000 שנה או בבית המקדש בירושלים בתקופה מסוימת. זה כמו להיכנס לעולם אחר. הם נראים ומדברים כמונו אבל הם חושבים אחרת.
"הם מאמינים שהם נשמות שהתגלגלו אחורה בזמן מהעתיד בכדי להציל את כדור הארץ. הם מאמינים שהם חלק ממאבק בין כוחות הטוב והרע בעולם שמרכזו הוא בדמנהור, שהתוצאות שלו יכריעו לגבי המין האנושי. המאבק הוא פנימי בסופו של דבר והכלים של הנצחון הם שמחה, אופטימיות ופתיחות".
קיבוץ? דומה אך שונה
השבוע נמצאים בארץ שניים מתושבי דמנהור, כשהם מעבירים בישראל סדרה של הרצאות וסדנאות. זו היתה הזדמנות לשוחח מעט עם אורניטורינקו, שמשמעות שמו באיטלקית היא חדף (יונק קטן דמוי עכבר). "אנו אוהבים לחלום ואנו מרגישים יותר בחיים כשאנו חלק ממשהו יותר גדול", הוא אומר. "המסר העיקרי שלנו הוא לתת דוגמא כיצד בעידן הזה אפשרי עבור אנשים לחלום. אנו מאמינים שאופטימיות היא מפתח חיוני לחיים, במיוחד בתקופה הזו, ועלינו להאמין בחלומות שלנו".
למה זה חשוב?
"כשאנו מפסיקים לחלום אנו פחות חיים. זה חלק מהחובה של האדם לחפש אחר אושר ולעשות כל מה שהוא יכול כדי לממש את זה בעולם הזה בהרמוניה עם כל המערכת האקולוגית, שכן כולנו מחוברים. דמנהור רוצה להיות דוגמא קטנה לאפשרות שיש בכולנו. אנשים יכולים לקבל השראה מלראות את האופן בו יצרנו את אורח החיים שלנו, כדי לעשות משהו שונה, שבא מהלב שלהם".
זה הביקור הראשון שלך בישראל. מה אתה רואה כשאתה מסתכל עלינו?
"אני רואה אנשים", הוא צוחק. "אני חושב שזו מציאות מורכבת עם הרבה שכבות. אנשים כאן מלאים בהיסטוריה ותרבות ואני חושב שיש דימיון בין ההיסטוריה של דמנהור לבין ההיסטוריה שלכם. זו השנה ה-39 מאז ההתחלה של דמנהור, אבל אנו לא חושבים שהארץ המובטחת היא מקום אלא מצב תודעה, מצב של חיבור עם עצמנו ועם אנשים אחרים בפלנטה הזו. אז אנו מקווים שבשנה הבאה, אחרי 40 שנה, יהיה יותר שלום ויותר אחדות.
"כשדמנהור נוסדה הכל היה ריק, היינו במדבר במובן מסוים. היינו רק קבוצה של אינדיבידואלים והמטרה של המסע היתה ליצור את היחסים בינינו כדי להפוך להיות משהו יותר מאינדיבידואלים. אנו מאמינים שהאנושות מפתחת רוחניות על בסיס מערכות היחסים אז אנו מנסים לעבוד כל יום באופן בזה. קהילה היא סוג של אוניברסיטה עבור אנושיות ויחסים. אתה לומד על עצמך הרבה כשאתה עם אחרים".
אורניטורינקו הגיע לדמנהור לפני כ-20 שנה, לאחר שדבר קיומה של הקהילה נחשף בתקשורת האיטלקית. נציגי דמנהור השתתפו בתוכנית טלוויזיה. "אבל הם הראו מי הם מבלי צורך לשכנע אף אחד. הרגשתי משהו אורגינלי, משהו אחר שמתרחש, ורציתי להכיר אותם. המקדש היה חוויה אדירה, אתה חייב להגיע לבקר בו".
הקהילה מונה כיום כ-1,000 איש כאשר בשנים האחרונות היא נפתחת גם לאנשים מכל העולם. ישנם אף מספר ישראלים המתגוררים במקום כבר מתחילת שנות ה-80. פאלקו נפטר בקיץ האחרון ממחלת הסרטן.
מה ההבדל בין הקהילה של דמנהור לבין הקיבוץ הישראלי לדעתך?
"דמנהור זו קהילה שתמיד היתה פתוחה לרעיון של שינוי. יש לנו חוקה שמסבירה את עקרונות החיים, אבל תמיד היינו מוכנים לשנות הבטים שונים במטרה להתאים את היכולת שלנו לחיות חיים ברי קיימא.
"אנו מאמינים כי כל אחד צריך להיות מאושר ומסופק כדי ליצור חיי קהילה טובים. זה העקרון המנחה אותנו ויוצר את ההבדל. לכל אחד יש עבודה בקהילה או מחוצה לה, וכמובן שיש גם הבדל בהכנסות. למעט תרומה לפרויקטים המשותפים בקהילה, כל אחד יכול להחליט להשתמש בהכנסות שלו לדברים אישיים. יש איזון בין האישי לבין הקולקטיבי ולא אחד על חשבון האחר".
הקהילה בדמנהור, שלא יהיה ספק, מפותחת מאוד. עם בית ספר, מערכת בריאות, מפעלי תעשייה ושירותים שונים, הם סייעו בהחייאת הכלכלה באזור כולו. כיום הם מתכננים פרויקט להפיכת מכרה תת קרקעי נטוש לפרלמנט עבור האנשים של כדור הארץ, כדבריו. "זה יכול להיות מקום עבור אנשים להיפגש כדי לדבר, לקבל השראה, להחוות את הרב גוניות. במקום יהיה חלל קונגרסים, ספריה גדולה של מסורות שונות ומקדש לכל אחד המיעוטים הרוחניים בפלנטה היפה שלנו.
"יש לנו קשר עם נציגי קבוצות רוחניות ממקומות שונים בעולם. אנשים התחילו לחלום ולתכנן כיצד להתחבר לפרויקט הזה. אנו לא ניצור אותו לבד, הוא יוכל להתאפשר רק בשיתוף פעולה עם אחרים. משהו שיהיה אפשרי, אנו מקווים, בקרוב".