"סוד גבר בעלמה" הוא אחד מפלאי הבריאה: שני אנשים, גבר ואישה, שונים במהותם ובנפשם, בעלי תכונות שונות וצרכים שונים, מתאחדים תחת קורת גג אחת ובונים בעמל רב תא משפחתי שתפקידו לקיים את העולם כולו. לכאורה, השונות הנפשית והצרכים המובחנים עלולים להוות מכשול יסודי בדרך ליצירת הרמוניה ואיזון בין בני זוג, אולם המציאות מוכיחה כי הבדלי הגישות המהותיים הם לאו דווקא המכשול העיקרי לזוגית בריאה. הגורם המקשה יותר מכל על חיי בני הזוג הוא תכונתו המרכזית של האדם – אנוכיות (אגו). תכונה זו דוחפת אותו לחפש תועלת אישית בכל מצב שבו הוא נמצא, לרוב מבלי להתחשב יתר על המידה בבן או בת הזוג.
לחשוב קודם על בן הזוג
שלמה המלך אמר בספר משלי: "מצא אישה, מצא טוב". לעומת זאת בקהלת נאמר: "ומוצא אני מר ממות את האישה". לכאורה, קיימת סתירה מהותית בין שני הפסוקים שנכתבו ע"י אותו אדם ומצביעים על דבר והיפוכו. אולם, באם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור על הנושא, כך שהסתירה תיושב באופן מלא ומניח את הדעת.
בפסוק הראשון מופיעה המילה "מצא" בזמן עבר, ובפסוק השני נאמר "מוצא" בזמן הווה. אם כן, מדוע מופיע העניין החיובי בזמן עבר? ובכן, השימוש בזמן עבר מלמד על כך שהאיש מצא את בת זוגו המיועדת לו מכוח זיווגו העליון. כלומר, האיש והאישה הינם שני חצאי נשמה אחת משותפת אשר התפצלה טרם ירידתם לעולם הזה ומשתוקקת להתאחד יחד על שני חלקיה כבראשונה.
הזוהר הרחיב על כך ואמר כי הן האיש והן האישה נקראים: "פלגא דגופא" (חצי גוף) עד ליום הנישואים (נישואים מלשון נישאים - עולים אל על) בו מתחברים שניהם ונקראים גוף אחד, ככתוב בבראשית: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". כלומר, החיבור והאיחוד של השניים, גבר ואישה, יוצר אחדות אחת שלמה ולכן נקראים שניהם יחד - אדם. ברם, אם הקשר הזוגי נשען ומתקיים על זמן ההווה בלבד ומושתת על בסיס סיפוק תאוות ויצרים רגעיים הוא יהפוך חיש מהרה לקשר רדוד ומריר.
בסיטואציה הנכונה מופיעה המילה "אישה" מיד לאחר המילה "מצא", ולעומת זאת בתיאור הקשר השלילי נאמר: "ומוצא אני...את האישה". ברעיון זה נרמז כי האיש רואה באישה "מוצא אני", כלומר לתועלתי האישית, את האישה. ללמדנו כי כאשר האיש מחפש את "האני" שלו בזוגיות, דהיינו דואג לסיפוק צרכיו האישיים מתוך מניעים אנוכיים רדודים. אזי מתקבלת תוצאה מרה והקשר הזוגי יהפוך חיש מהרה לגל חורבות.
על כך תלמוד בא לומר לגבר היזהר מלהביא את אשתך לידי דמעות, כי הקב"ה סופר אותן אחת אחת ואתה עתיד לשלם על דמעותיה. תחושת הביטחון בלב האישה היא תנאי מובהק והכרחי לקיום וליציבות המערכת הזוגית לאורך זמן שהרי כבר נאמר "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". קרי, אין מדובר בתשוקת הגוף גרידא, אלא בתשוקת השכל מצד האישה הרואה בגבר (מלשון גבורה) רשת בטחון. "והוא ימשול בך", בא ללמד על תפקידו של הגבר לעטוף, לחבק ולנסוך בלב האישה רגשות חמים, ואם האיש ישכיל להעניק לאשתו את תשומת הלב הראויה, להרעיף עליה חום ואהבה ולדאוג לסיפוקה אף מעל ומעבר לסיפוקו ולצרכיו האישיים, ודאי שטיבו של הקשר להיות שריר ובר קיימא.
בחיי המקצועיים אני נתקל לא פעם בזוגות שחייהם התנהלו כספינה במים סוערים. פעמים רבות זה קורה בשל חוסר תשומת לב הדדית ושימת דגשים על הפרטים הקטנים דווקא הבונים קשר בריא, או בשל חוסר התאמה זוגית-רוחנית מוחלטת (דבר שניתן לחזות ולבחון לעומק על פי תורת הסוד). יובן למעיין כי על אף שבמאמר זה הריני פונה לגברים, אחריותה של האישה במסגרת הזוגיות לא נעדרת, ונידון בכך במאמר אחר. לסיכום, אמליץ לכל אלה הנמצאים על סף משבר או שהם כבר בעיצומה של בעיה וזקוקים לעזרה, דעו כי בחכמת הקבלה שפע פתרונות לשם השבת השלום והאהבה לזוגיות ולתא המשפחתי.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"