מקור מצוות ספירת העומר הוא בספר ויקרא: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִישִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'". כלומר, אנו מצווים לספור בסדר עולה, יום אחר יום, 49 ימים ממחרת חג הפסח ולהגיע עד יום החמישים שהוא זמן מתן תורה. ימים אלו מהווים פסק זמן קצוב ומוגדר המוקדש להזדככות עצמית, תיקון המידות ועבודה רוחנית פנימית. מדובר בימי דין חזקים שבהם ניתנת לנו היכולת המיוחדת להאיר את נשמותינו על ידי הספירה של הימים כי כל חפצו של היהודי המאמין להגיע אל הזמן ההוא. זו גם הסיבה שאנו מונים את הימים בסדר עולה: כדי להראות בנו את הרצון החזק להגיע אל הזמן המיוחל, מבלי להזכיר בתחילת חשבוננו את ריבוי הימים שיש לנו להגיע ליום המיוחל שחלילה עלול הייאוש להתגנב ללבנו.
תיקון החסד שבחסד
חז"ל מסבירים שהקב"ה ברא בעולמו כוחות טומאה, וכנגדם, ברא גם כוחות קדושה: חמישים שערי טומאה כנגד חמישים שערי קדושה. עם ישראל, בזמן העבדות הגשמית והרוחנית במצרים, שקע בארבעים ותשעה שערי טומאה. רגע לפני שנכנס בשער החמישים, גאל אותו הקב"ה בניסים ונפלאות במטרה לתת לו התורה, שהיא השער החמישים של הקדושה ומטהרת כמעיין מים חיים. אולם למרות שבני ישראל עזבו את העבודות הזרות של המצרים כבר במדבר, הם עדיין היו טמאים ונזקקו שבעה שבועות של תהליך טהרה על מנת להיפטר משבעה מיני טומאה בהן נטמאו. מסיבה זו, התורה מצווה אותם לספור שבע פעמים שבעה ימים, שהם ארבעים ותשעה ימים. בכל יום הם נכנסו לשער קדושה אחר, וביום החמישים נכנסו לשער שהפסיק את טומאתם.
חכמי הסוד מייחדים את ארבעים ותשעה הימים הללו לתקן בהם פגמים אשר נפלו בשבע המידות שעליהן העולם בנוי:
1. חסד – אהבת הטוב, רצון לקבל על מנת להשפיע.
2. גבורה – צדק, בלימה, משמעת וריסון עצמי.
3. תפארת – איזון שבין חסד לגבורה המבטאת הרמוניה.
4. נצח - שקדנות, עוצמה, חוזק ושאפתנות.
5. הוד - הכנעה, יראה והדר.
6. יסוד - חיבור בן כוחות מנוגדים, הטמעה, התקשרות והרחבה.
7. מלכות – כל הספירות כלולות בה ונוצקות לתוכה, מבטאת שליטה, מנהיגות והשפעה.
כל אחת מהספירות הללו כלולה ומורכבת מיתר הספירות האחרות, וכך יוצא שקיבלנו 49 צירופים שעלינו לתקן בכל יום ובכל שבוע של ספירת העומר. אסביר: תארו לעצמכם אדם העושה חסדים ללא גבולות. כפועל יוצא מכך הוא יזיק לעצמו ותיפגם מידת החסד שבו. כך גם שאר המידות - כולן נעשות שלמות רק אם כל שאר המידות מתלוות להן ומאזנות אותן. לכן, מחלקים חכמי הסוד את ימי הספירה שבהם צריך לתקן כל פגם במידות אלה ובכל הכלולות בהן לשבעה שבועות. בשבוע הראשון מתקנים את מידת החסד. היום הראשון של אותו שבוע הוא החסד שבחסד, היום השני הגבורה שבחסד, השלישי התפארת שבחסד, וכך הלאה במשך כל שבעת הימים עד האחרון שהוא המלכות שבחסד. השבוע השני כולו גבורה, היום הראשון בו החסד שבגבורה, השני הגבורה שבגבורה, וכן הלאה עד היום השביעי שבשבוע השביעי שהוא המלכות שבמלכות.
כך, בכל יום מימי ספירת העומר, אנו מזדככים, מתעלים ומיטהרים יותר כהכנה רוחנית לחג השבועות, מועד שבו על פי הקבלה, ניתנת לנו התורה בכל שנה מחדש. אלו הם הימים בהם ספרו עם ישראל מיום צאתם ממצרים ועד שבאו להר סיני והתייצבו לקבלת התורה ביום החמישים, שהוא חג מתן תורה. כל מה שנפגם לאחר מכן במידות אלו אינו זקוק לטהרה חדשה אלא רק להשתדלות לחזור לטהרה ישנה שנשתרשה בכל לבבות ישראל במעמד הר סיני. זהו קשר שלא ינתק לעולם, והבא להיטהר בימים אלו מסייעים אותו מן השמים, הואיל וזמן זה מסוגל לטהרה יתרה מכל ימות השנה.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"