עוד בימי העולם העתיק האמינו בני האדם בקיומה של "עין הרע" - מושג בעל קונוטציה מאיימת, הבא להורות על השפעה מאגית הרסנית שמקורה במבט העין ובכוחה השלילי של המחשבה של איש על זולתו ואף על רכושו. בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים בעלי נפש רעה או בעלי חסר מסוים, שבצערם ובסבלם הנפשי אינם מסוגלים לשמוח בשמחת אחרים. פועל יוצא של השפעה זו הינו נזק מהותי לאלה הנמצאים בקרבתם.
היהדות, כדת מחנכת, באה ללמד את האדם כיצד להישמר ולהתגונן מפני בעלי עין רעה, עד כדי הימנעות מוחלטת מהם. לעיתים מדובר באדם בעל נפש רעה שאינו מסוגל לסבול הצלחה אחרים, אפילו שאין הצלחתם גורעת משלו. לעיתים מדובר דווקא באדם בעל נפש יפה, שבשל חסר כלשהו שקיים אצלו עלול להקרין ולהשפיע עלינו. אף על פי אהבתו הרבה לזולת, לעולם לא תהיה שמחתו שלמה בהצלחת רעהו.
המקור לעין הרע הוא הקנאה. היא נעוצה כחרב חדה בנפש האדם ודורשת התמודדות קשה ומורכבת עם שורשי הרוע שבטבע האנושי. על כך אמר ר' אליעזר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם". רשפי האש הבוקעים מתחושת הקנאה מסכלים כל אפשרות לחיי שלווה, ומובילים לעבר מבוך של חטאים. המשמעותי והבולט ביניהם הוא פגיעת עין הרע. על כך נאמר במשנה: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" (ב', י"א). האנרגיה השלילית, היא עין הרע, המשולחת כחיצי רעל, תחסל כל אפשרות לבוא בשערי ההצלחה ותמנע חיש מהרה מהאדם להגשים את רצונותיו וליישם בהצלחה את מטרותיו.
חכמי הסוד לימדו כי כאשר האדם מקפיד על זולתו, נותן בו עין ונמנע באופן מודע מלראות את הטוב שיש בכל דבר, פה טמון העונש שלו ויכול להפסיד את עושרו. שהרי פעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו (חוק הערבות), וחייהם תלויים זה בזה בשרשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו יתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון".
האגו דוחף את האדם לתהומות של שפלות רוח
העין וההסתכלות הרעה של האדם עצמו על החיים, הם אלו שיוצרים אצל האדם עצמו את הברכה ואת הקללה. כאשר האדם מחפש תדיר את הברכה שיש בכל דבר, על ידי זה הוא מעורר על עצמו את מידת החסד והשפע והופך את חייו לטובים יותר. על כך עמד רבי אליעזר במשנה במסכת אבות: "אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה... אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה..." (אבות ב', ט').
אם כן כיצד יש לנהוג על מנת להישמר מפגיעת עין הרע? ראשית על האדם למדוד בהיגיון את יכולותיו מבלי להתבונן באדם אחר ולהשוותו אליו. "הצנע לכת" בא ללמדך כי על אף הרצון הטבעי כל כך לזעוק ולנפנף במזלך הטוב, עליך להפנים את העובדה שלמידת הענווה והצניעות שמורות מעלות רבות מאוד, ולהתנהגות ראוותנית חסרונות רבים עוד יותר. היטיב לומר זאת רבי יצחק: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא מציעא מ"ב, ע"א).
בעולמנו התחרותי, המציאות העגומה מוכיחה שהאגו הבהמי והלא מרוסן דוחף את האדם לתהומות של שפלות רוח. כך שרבים הם הקנאים המאחלים בסתר ליבם לנפילתו של האדם ששפר עליו מזלו. אבל ככל שאנו סוגרים יותר את עינינו, כך הקב"ה פותח יותר את ידו, וזו עסקה משתלמת. כאשר עיני אנוש מוסרות, אזי עיני ההשגחה העליונה מתגלות ויכולות לתת את ברכתן. מן האמור לעיל אנו למדים כי לאדם, נזר הבריאה, ניתן כוח רוחני עצום ורב שבצידו עומדת אפשרות בחירה בין גישה אגואיסטית לגישה אלטרואיסטית.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה