תוציאו את האגו מהמשוואה
חכמת הקבלה מלמדת כי מערכת הנישואין מזוהה כאלמנט מרכזי ועיקרי בחיים היהודיים. אותה מסגרת נכבדה אמורה להעניק בסיס איתן שיהווה השלמה רוחנית זוגית והולמת, ואף ייתן מענה על הצרכים הגשמיים והרוחניים כאחד. אך יותר מכל, האדם מצפה למצוא בנישואין נפש אוהבת ומבינה, שתיצור עבורו אווירה חמימה ונעימה, מבינה וסלחנית, כזאת שתהיה אנטיתזה מוחלטת לתחושת הניכור והקרירות המצויה מחוץ לכותלי הבית. פינה חמה המהווה מקלט לשם נמלט האדם מאווירת התחרות השוחקת המצויה מעבר לסף ביתו.
גדולי המקובלים לאורך הדורות עסקו רבות במשמעות הרוחנית האדירה המאחדת שניים לאחד שלם. כל אדם טרם נישואיו מצייר בדמיונו את האופן שבו יתנהל ביתו. הוא בוחן את כדאיות הקשר הזוגי על פני חיי הרווקות במונחים של עלות מול תועלת, כלומר: "מה יצא לי מזה?". למעשה, האדם, כיצור אנוכי בעל רצון לקבל לעצמו בלבד, נמנע מלהשקיע מחשבה באפיק הנגדי המחייב התייחסות אלטרואיסטית לבן או בת הזוג. השאלה כיצד אני אוכל להעניק ולתרום לבניית הבית המשותף לרוב אינה נשאלת, אלא מופנית לעבר בן הזוג. עצם ההתנערות מלקיחת האחריות ומנקיטת יוזמה אישית לתחזוקת היחסים - הן אלה שלרוב גורמות להתרופפות ולשחיקת הזוגיות. למה אנחנו לא עושים זאת באמת, ומהו אותו גורם מפריע? האגו שלנו, אומרת חכמת הקבלה.
אנו עסוקים כל כך בניסיון להפיק תועלת אישית מהזוגיות ומודדים אותה דרך ראייה מצומצמת במונחי רווח והפסד, עד שלעיתים, למרות אהבתנו לבן הזוג שלנו, אנו לא נותנים את דעתנו על מה הוא באמת רוצה. אם בהתחלה, כשרק נפגשו השניים האש בערה עד כי בן הזוג נראה לנו כליל השלמות והנשמה התאומה שלנו, לפתע מתחיל להתגנב לו רגש קר ועקר המצנן את האווירה ומצטיירת תמונה עגומה של תהום פעורה. נראה כי בן הזוג מתחיל לרצות יותר לעצמו ופחות מתחשב ברצונות חברו, אך לאמיתו של דבר, בן הזוג הינו השתקפות לאגו שמתפתח בתוכנו וכי מה שמתחולל ונעשה אצלו קורה בעצם אצלנו.
אם כן, מה צריך לעשות על מנת להישמר משחיקה פוגעת ומהתרופפות היחסים? ובכן, על בני הזוג להכיר בקיומו של "הנחש" ביניהם. כן, זהו אותו נחש מסיפור בראשית. חשוב להבין כי "הנחש המקראי" איננו בעל החיים כפשוטו, המופיע כצלע שלישית בסיפור אדם וחווה. הנחש בקבלה הוא סימבול לאגו העב והמגושם ששולט בכל אדם ובעורמתו מסכל ומחסל כל אפשרות לכינון מערכת יחסים בריאה.
הבעיה היא שההכרה בנחש השוכן לו בבטחה בנפש האדם נשכחת מיד מהלב, ותחושת הניכור משתלטת על היחסים. לכן, על שני בני הזוג מוטלת האחריות לשמור על עירנות מתמדת ולהיזהר תדיר מהכשת הנחש, קרי מהשתלטות דורסנית של האגו על השניים.
לא לרצות את בן הזוג, אלא לספק אותו
חכמי הקבלה לימדו כי זיווג אמיתי בין גבר לאישה מתחלק לשני חלקים מבניים: האחד עוסק בזיווג גופני, קרי יחסי אישות שלגביהם קיימות הלכות ברורות, והשני עוסק בזיווג "נשיקין", מלשון משיקים אחד לשני - הוא הזיווג הרוחני. באשר על כן, זיווג הגון, ראוי ואיכותי יקרה רק כאשר הזיווג הרוחני קודם לזיווג הגופני. כי זיווג גופני לבדו לא יוכל להוות תשתית חזקה ליציבותה של המערכת הזוגית לאורך שנים.
זיווג "נשיקין" מבטא את חבלי הקסם הנפלאים והחזקים המקשרים בין איש לאשתו ומוליכים לזיווג כשר הנקרא "זיווג דקדושה" של גוף ונפש. עד לזמן הנישואין, הגבר הינו חצי נשמה. אולם באמצעות שלושת השלבים של מעמד החופה - שלוש הדרגות הרוחניות של נשמתו: נפש, רוח ונשמה, מתקשרות ומתחברות לאלו של אשתו ורק אז הם הופכים להיות אחד עם מבנה רוחני אחד. לפיכך, חכמת הקבלה מלמדת כי חיי הנישואים הם חלק עיקרי מתהליך רוחני כולל הבא לחבר שניים נפרדים לאחד שלם. בני הזוג צריכים לעמול על ויתורים הדדיים, לשאוף לשיתוף ולגלות את האהבה הפרטית שהיא בבחינת תוצאה של השתוות הצורה הפנימית ביניהם.
אתן דוגמא: רבים מבלבלים בין המושגים "לספק" ו"לרצות". "לרצות" משמע לעשות מה שבן או בת הזוג מבקשים. "לספק" משמעו לעשות מה שבן הזוג אוהב, וההבדלים מהותיים וברורים. כך שבמקום שבו בני הזוג ידאגו להכיר ולספק את הצרכים העיקריים של מושא אהבתם, חזקה עליהם שזיווגם יהיה נאה ומשובח. חז"ל ביטאו זאת במונח "פלג דגופא" (חצי גוף). כלומר, הן הגבר והן האישה לא נקראים אדם אלא בחיבור שניהם יחד ככתוב: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". קרי, מערכת יחסים סימטרית הנשענת על שיתוף פעולה פורה ודאגה הדדית למיצוי צרכים ולהשלמה של בן הזוג, מבטאת יצירת כלי רוחני משותף (גבר=אור חכמה, אישה=כלי בינה). כך שדווקא איחוד רוחני בין יסודות נפרדים וקוטביים-זכר ונקבה, הוא שיוצר הרמוניה. וכשהם מתאחדים, מתגלה ביניהם הכוח העליון במלא תפארתו.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה
>> נומרולוגיה יהודית: האם אתם מתאימים זה לזה?
ואיך ההתאמה המינית ביניכם?