ומה הקבלה אומרת?
למען האמת, עד לימינו אנו, הפחד מהלא נודע חזק מכולנו, ולכן מסגל לו האדם אמונות שונות שנובעות מהלב ולא מהשכל הישר וללא רציונל מאחוריהן. אותם מנהגים אלמותיים השתרשו בחיי האדם משך שנים ארוכות, עד כי נראה שאין אדם שאינו נוטה להאמין בסתר ליבו בכוחה של אמונה תפלה כלשהי. עם הזמן המשתנה התבטלו אמונות תפלות רבות, ואלה שנותרו השתכללו והותאמו לרוח התקופה ולכן אין אנו יודעים במדויק את מקורן האמיתי.
צמד המילים "אמונה תפלה" מורה על אמונה כלשהי חסרת יסוד ובסיס עובדתי, הלכתי או דתי ואשר שורשה בפחדים ובדחפים שבטבע האנושי. חוכמת הקבלה מלמדת כי אין כל שחר לאמיתות האמונות הללו, שהרי כל נתינת כוח רוחני לאמונה ולמנהג שמקורם אינו מופיע בכתובים כמוהו כעבודה זרה. לפניכם מספר אמונות תפלות פופולריות כאלו:
חתול שחור: על פי אמונה זו חתול שחור החוצה את דרכך עלול להרע את מזלך. מדובר באמונה תפלה מובהקת אשר מקורה בגויים. הקבלה אינה מכירה באמונה זו ולכן אין לייחס לה כל חשיבות. אין צורך לירוק או לקלל, שהרי עצם המחשבה על מזל רע עלולה להביאו לפתחך.
גירוד העין: יש הנוהגים לנשק את עיניהם לאחר שאלה מגרדות. מנהג זה מעיד על החשש הטבוע בלב המאמין שאם לא יעשה כן מאור עיניו עלול להיפגע. אמונה זו חסרת כל יסוד ואין לה כל אזכור בתורת הקבלה, שהרי מדוע לא לנשק כל אזור מגרד אחר בגופנו, הלא כל אברינו יקרים?
חוט אדום: חוט אדום הנקשר על פרק כף היד עשוי לשמש קמע לשמירה והגנה מפני עין הרע. אדגיש כי אין בשום ספרות קבלה עתיקה ובכתבי הקודש כל אזכור לקמע מחוט אדום המסוגל להרחיק אנרגיה שלילית כלשהי. ב"תוספתא", כתב תלמוד במסכת שבת פרק ו' הלכה א' נאמר: " מרדכי האמורי... הקושר מטוטלת על ירכו וחוט אדום על אצבעו". פעולה זו מוצגת "כדרכי האמורי", היא חסרת כל ערך וקרובה לעבודת אלילים.
שלוש יריקות: רבים מאמינים כי בשל הקנאה אנשים אחרים יכולים להטיל בהם עין רעה שבאופן מטאפורי מבצעת פעולת "ייבוש" - היא מצמצת את החיות מהתבואה, היא מייבשת את תנובת השדה ומונעת מהאדם את השפע. לכן, כדי להתגונן אנשים נוהגים לירוק שלוש פעמים, ובכך סותרים את פעולתה השלילית של העין מלייבש את השפע. בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא מוגשת פעולה רטובה פחות, "המבקש להישמר מעין הרע יאמר: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא ואת אגודל שמאלו בידו הימנית ולהפך".
נקישה על עץ: רבים נוקשים על עץ כסימן להרחקת עין הרע או כל מאורע שלילי. מנהג זה מקורו בנוצרים, כאזכור לצלב העץ עליו נצלב מושיעם. יש המייחסים זאת לאינדיאנים שהאמינו כי רוחות שוכנות בעצים. כאמור, היהדות שוללת מנהג זה ואוסרת עליו בתכלית. להבדיל אנו נוהגים לומר: "בן פורת יוסף".
אין לעבור מעל ילד קטן: הטענה של המאמינים היא בכך היא שאותו ילד קטן עלול שלא לגדול ולהתפתח. גם מנהג זה, כאמור, חסר כל שחר ואמת.
אסור לבזבז במוצאי שבת: לפי אמונה זו אין לרכוש ו/או לשלם בעבור משהו במוצאי שבת. הרעיון המרכזי סביב עניין זה מצביע על החשש שמי שמוציא כספים בצאת השבת עלול להוציא כספים במהלך השבוע. כאמור, מדובר באמונה חסרת כל בסיס עד כי הרמב"ם הגדירה "מין השוטים".
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה