יש לכם נפש יוונית או מכבית?
על פי המקובלים, חנוכה מסמל את המדרגה הרוחנית הראשונה שרוכש האדם בחייו, וכל הסממנים הנקשרים בו כמו מכבים, יוונים וכו', אינם אלא סימני דרך בהתפתחות נפשו. בחג החנוכה חכמת הקבלה מבחינה בין שני רצונות קוטביים המצויים באדם. אותם רצונות הקרויים באופן סימבולי "מכבים ויוונים" פועלים בדיסהרמוניה מוחלטת ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת עד אשר אחד מהם יוכנע, אך לא יתבטל, ויירתם על כורחו להשגת התפתחות רוחנית מיטבית.
היוונים הם כוחות החושך שמייצגים את ההיגיון, הידע הנרכש, החוכמות החיצוניות והפילוסופיות השונות המקבעות באדם את המחשבה הקרה לפיה אין טעם וצורך לתהות אחר מטרת הקיום. לפי כוחות אלו, החיים קצרים ויש למהר ולנצל אותם עד תום. תפיסה זו מצמצמת את האדם להתבוננות ממוקדת בתוך עצמו מבלי יכול מעשית לצאת מתוך ה"אני" אל עבר הזולת. לעומת זאת, המכבים הם כוחות האור שמהווים בעצם את האנטיתזה המוחלטת ליוונים, ומייצגים את הרצונות הפנימיים הבוערים באדם ודוחפים אותו אל עבר בקשת חיפוש ומשמעות לחיים ולהבין את סודם הנסתר. המכבים לא יסתפקו בתאוות העולם הזה ובמילוי הצרכים החומריים בלבד. לשיטתם, קיימת משמעות ערכית-רוחנית לחיים. הם מעוררים את הרצונות הפנימיים של האדם ותובעים מן האדם לגלות את סוד החיים הנצחיים.
חיש מהרה פורצת מלחמה פנימית בנפש בין שתי השקפות העולם המנוגדות האלו. אותה מלחמת חלשים מול חזקים מזכירה את מלחמות דוד בגוליית, משה בפרעה, ואת תוצאותיהן הידועות. המכבים מדירים את רגלי היוונים מעל לבמת השלטון בממלכה הקרויה "אדם", ומעוררים ניצוץ רוחני ראשון בנפש. יריית הפתיחה נורתה עם התעוררות הנקודה הרוחנית בלב האדם, אשר מכריזה על תחילתה של דרך חדשה.
אולם על אף התעוררות הרצונות, אותם יוונים מונעים ומסכלים כל ניסיון להיפרד מעולם החומר ולפסוע בשערי עולם הרוח. בתחילה, אותו ניצוץ המבעיר את תחילתו של המסע הרוחני נראה חלש, פעוט וחסר סיכוי למול גודלו ואימתנותו של הרצון האגואיסטי המגושם והשתלטן. אך בו ברגע שזיהה האדם את הרצון המתעורר, מתקבצים ניצוצות נוספים ומבעירים את הכוח הטמון בו.
הפלא שבאש
בחג החנוכה מסופר על מלחמת "מעטים מול רבים", או אם תרצו אגואיזם מול אלטרואיזם. ר' נחמן אמר "הנה עומדים בפני האדם שני חבלים: חבל קדושה וכנגדו חבל טומאה, והבחירה חופשית". כוונתו לומר שהאגו הלא מרוסן דוחף למציאות המצומצמת של סיפוק רצונות כאן ועכשיו (טומאה), ולמולו עומדת הבחירה להשיג טעם אמיתי לחיים על ידי השתחררות מכבלי האגו ורכישת תכונת ההשפעה והנתינה לאחרים (קדושה).
חכמת הקבלה מלמדת כי בחנוכה הסימבוליקה של "חנוכת בית המקדש" הינה רוחנית ומבטאת את בניית בית המקדש בנפש פנימה. מי שהצליח לתקן את רצונותיו - מרצון לקבל לרצון לתת – זכה להקים את בית המקדש הפרטי שלו. בשער הכוונות, חלק ב' דף שכ"ח, מסביר האר"י שנרות החנוכה מורידים אורות עליונים לעולם הגשמי ומזינים אותו. עוד הוא מוסיף ואומר כי את החנוכייה אין אנו מדליקים לזכר הניסים והנפלאות שהם בבחינת תוצאה, אלא לכל אותן סיבות שבגינן אירע הנס הגדול.
חכמי הסוד לימדו כי אם מדליקים נר באמצעות נר דולק אחר, שלהבת הנר המדליק אינה מצטמצמת עקב כך. מצב זה אינו קיים בעולם החומר בשום מקרה אחר, וזאת הואיל והאש, ששלהבותיה מבטאות את פנימיות נפש האדם על כלל התחושות, אינה כפופה לחוקיות זו. בדומה לאורו של הבורא הנותן לברואיו ואין נחסר ממנו, מפני שהבורא אין בו עניין של קבלת תענוג לעצמו כי אין בו אהבה עצמית כלל.
לכן, לימדונו חכמי הקבלה כי הרוצה להידבק בשכינה ייצא מאהבה עצמית ויקנה לו אהבת הזולת. ובאופן מטפורי אומר כי אם ברצוני להתחבר אל האור, עליי ללמוד משלהבת הנר כיצד לנהוג נתינה ושיתוף. כאמור, חג החנוכה בא להאיר לנו את הדרך שבה עלינו לפסוע ולהזכיר שנס "כד השמן" יכול להתחולל בנו בכל רגע שנחליט. כל שצריך הוא רק ניצוץ אחד קטן המקבל חיותו מנרות החנוכה, שאין לנו רשות להשתמש בהם מבחינה חומרית אלא לראותם בלבד וליהנות מהם רוחנית כדי שיאירו את הנפש באור יקרות. אם כן, זהו מהותו של חג החנוכה הבא לסמל את תחילתה של תקופה חדשה שתסחוף אותנו יחד לימים טובים יותר.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה