תפקידה המרכזי של הבינה הוא לשאול כיצד ניתן להוציא מן הכוח אל הפועל רעיון תיאורטי בדרכו למימוש בדרך מעשית. כלומר, היא נועדה לרקום תהליכים שהיו עד כה בגדר פוטנציאל ולהתוות את הדרך ליישומם בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". הבינה נמשכת מהחכמה ותפקידה להגדיר את המטרה באופן ברור כך שאלמלא הייתה קיימת האדם היה עלול למצוא עצמו בתוהו ובוהו ובכאוס מוחלטים.
משכך הם הדברים ניתן להבין בנקל את דברי השו"ת באומרו: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש היינו שהקדים בה בינה יותר". הבינה ניתנה באישה (תכונה מולדת) ואין לו לאדם כל אפשרות להשיג תכונה זו על ידי לימוד וכמו כן לא על ידי ניסיון חיים. לכן האישה נקראת "עקרת הבית " והכוונה כמובן - עיקר הבית.
חכמינו כאשר היו מתייחסים לנשותיהם היו מתייחסים אליהן בלשון "ביתי" ויתרה מכך, חכמינו נתנו בקבלה סגולה נפלאה לעושר והיא כיבוד האישה ככתוב "אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו" או בעברית: "כבדו את נשותיכם כי כך יתממשו התפילות שלכם – ותתעשרו".
לפיכך אין זה מקרי שהן הגבר והן האישה נקראים "אדם" בלשון יחיד, אלא רק לאחר שנשאו ויחד כזוג הם כעין גוף אחד. אגב, זו הסיבה שאחת הברכות שמברכים בחופה היא יוצר האדם כיון שרק לאחר מועד החופה הם נחשבים לישות שלמה והחיבור ביניהם יוצר את הדעת המלאה. לפיכך ההתייחסות השמימית כלפיהם היא כאל אדם שלם. כי השרוי ללא אישה שרוי ללא חומה, שרוי ללא שמחה, ללא ברכה, ללא טובה.
חכמת הקבלה מלמדת כי הגבר הוא מצד ספירת החכמה כאשר החכמה היא הידע הנרכש בלימודים ובניסיון החיים. כך שהחיבור בין החכמה לבינה מולידה את הדעת . כלומר התקשורת הבריאה בין בני הזוג המושתת על יחסי כבוד הדדי והערכה אמיתית על יכולותיו של השני החסרות אצלי מולידה דרך חיים המבוססת על החלטות שמיזגו נכון את הרציונל השכלי יחד עם האינטואיציה הרגשית.
בינת האישה בסיפור קורח
בחלוקה גסה, באדם יש שני סוגים של פיתויים המכונים כיצר רע. האחד פיתויים חיצוניים המבלבלים אותו והשני מידות רעות המולדות עימו, וביניהם היצר הטוב. אותו קול פנימי שקט וכמעט בלתי נשמע המכוון אל הדרך הנכונה. הדרך להגביר את עוצמת הקול הפנימי הוא על ידי ישוב הדעת כלומר תקשורת ובחינה ביו בני הזוג מה התכלית של כל הפיתויים והרצונות סביבנו ובירור העיקר מן הטפל.
את אחת הדוגמאות הנפלאות לבינת האישה זה אנו מוצאים בסיפור קורח הבא ללמד אותנו על שני סוגים של ישוב דעת בין בני זוג. קורח ואשתו שסופם לגנאי ואון בן פלט ואשתו שסופם לשבח. קורח שהיה איש מכובד ביותר, עשיר גדול מאד ובן שבט לוי נצטווה על ידי משה רבנו בשם הקב"ה יחד עם כל שאר בני שבט לוי לגלח את כל שערות גופו כולל הזקן, הראש והגבות כחלק מתהליך של טהרה שיכשיר אותם לנשיאת המשכן וכליו, ולאחר מכן להיות מונפים על ידי אהרון הכהן, כלומר מטולטלים כלולב בידי אהרון.
כאשר הגיע קורח לביתו החלה אשתו לקנטר אותו במילים ואמרה לו "לעג וצחוק עושה לכם משה לבוז ולקלס עושה אתכם". תראה איך אתה נראה, אדם מכובד וגדול כמוך הופך ללעז ולבוז. כאשר ענה לה קורח ואמר לה שגם משה בעצמו עבר את אותו התהליך לכן לא יעלה על הדעת שכוונתו להעמידני כשוטה. ענתה לו אשתו, ודאי לאחר שלקח משה את כל הגדולה לעצמו, הוא לקח את המלכות והמעמד הרם, ואת אהרון אחיו עשה לכהן גדול במלא הדרו ותפארתו, ואת שני בניו של אהרון עשה לסגנים ואז החליט משה לעשות מעצמו קצת צחוק, ובלבד שיעשה את כולם ללעג וקלס. דברים אלו נכנסו בלבו של קורח והא הלך לחפש אנשים רמי דרג ומעלה להסיתם ולצרפם למחלוקת על משה ואהרון. ביו האנשים המכונים עדת קורח היה גם און בן פלט וכאשר הגיע און בן פלט לביתו וסיפר לאשתו על המאורעות הקורים במחנה ועל הצטרפותו למפלגת קורח אמרה לו אשתו: מה יצא לך מכל המחלוקת הזו? אם משה הוא המנהיג אתה תלמידו, ואם קורח המנהיג אתה תלמידו. ואיזה תועלת תצמח לך שאתה מתערב בריב למען אחרים. שמע זאת און בן פלט ואמר לאשתו וכי מה אעשה וכבר נשבעתי שלא אפרוש מהם ואהיה עימהם ביחד. אמרה לו אשתו אני אעשה תחבולה להצילך שלא יקראו לך בכלל ובזה תהיה נקי מן השבועה. היא האכילה והשקתה את בעלה עד שהשתכר ונרדם ויצאה לפתח ביתם ופיזרה את שערה והחלה לסרוק ראשה ביודעה שיבואו עדת קורח ויראו אישה נשואה המתנהגת כביכול בחוסר צניעות ימהרו להסתלק משם. ובאמת כך היה ובבואם לקרוא לאון בן פלט וראו את אשתו ברחו מן המקום ובכך הצילה את בעלה מרדת שחת ולהיבלע באדמה יחד עם קורח ועדתו ועליה אמר שלמה המלך בחכמתו בספר משלי חכמות נשים בנתה ביתה ועל אשת קורח ואיוולת בידיה תהרסנו.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"