כפי שלמדנו בשיעור הקודם, האור המתפשט מעצמות הבורא מילא את כל הנשמות שבבריאה כך שכל רצון וכל חשק היו מלאים ללא גבול. האחדות הזאת בין האור לבין הנשמות נקראת האין סוף, כמתואר בפסוק "הוא ושמו אחד". למדנו גם שכשם שכוס זכוכית המלאה במים חמים מקבלת את תכונת המים ומתחממת, כך גם מי שהתמלא באור, התעורר בו החשק להשפיע ולחלוק את האור. מאחר שבאין סוף לא היה למי לתת, עם מי לחלק וגם מה לברוא ואפילו לתקן, הכלי (נשמות בני האדם) צמצם את עצמו ולבסוף נוצר העולם שאנחנו מכירים. עולם זה נוצר חשוך מספיק כדי שנוכל לברוא בו אור. בעולם שלנו יש הזדמנויות אין ספור לחלוק, לתת, לבנות ולברוא, והן מסבות לנו הנאה רבה. כך הם הדברים כאשר אנו מקבלים מתנות מהאוהבים אותנו או מעניקים מתנות לאלה שאנו אוהבים, כאשר אנו בוראים יש מאין ואור מחושך, מתגברים על מכשולים בלתי אפשריים ויוצרים דברים שאף אחד עוד לא יצר, או שלא האמנו שבכוחנו ליצור אותם.
את כל זה אי אפשר היה לחוות באין סוף, מכיוון ששם הכל ניתן לנו ללא טורח וללא המְתנה. זה סוג של מילוי שרק בעולמנו המאתגר ניתן להשיג ולחוות. כל זה מתאים לחוק השלישי של חוקי החיים: התנאי לכל הישג ממשי ובר קיימא הוא מודעות "בורא". כלומר, בנו ורק בנו טמון הכוח לשלוט בגורלנו, ולשם כך הגענו לכאן – על מנת לברוא.
לפי חוק הזה, כל מילוי, סיפוק, או הארה שנוכל לחוות כבר חווינו באין סוף, ובאנו לעולם הזה רק כדי להרוויח את כל זה בעצמנו. על כן, כאשר נשיג דברים ונקבל אותם בקלות רבה מדי או ללא כל מאמץ כלל, לא יהיה לזה אותו ערך כמו אם הדבר יושג במאמץ רב וביגיעה על-אנושית.
חופש הבחירה
לפי החוק השלישי, נראה שאף אדם לא יכול לעשות אותנו מאושרים מלבדנו. אם נחכה לזולת, למערכת יחסים או לכל השפעה חיצונית שהיא כדי להיות מאושרים, זה יסתיים בדכדוך ובתסכול. באותה מידה, אי אפשר לכפות אושר ושמחה על אחרים, כי כפיה מובילה בדרך כלל להתנגדות קשה. כך גם ברוחניות - אי אפשר להביא אדם להתעלות רוחנית ללא מאמציו שלו, ומכאן גם הביטוי "אין כפיה ברוחניות". כשם שהבורא לא כופה עלינו להבין את חכמת הבריאה ואת האושר האינסופי רק מכיוון שהוא חפץ לחלוק אותם איתנו, כך גם אנו לא יכולים לכפות על זולתנו להיות חכמים או מאושרים.
ככל שניתן יותר לאחרים על מנת לעשותם מאושרים, כך יגבר התסכול שלהם, והם עשויים לחוש כלפינו כעס ואפילו שנאה. גם כאשר אחרים יחלקו עמנו ויעשו עבורנו את כל שנבקש לא נגיע אל השלמות ואל המנוחה, ולו מהסיבה שלא היינו הבורא במהלך העניינים ובעיקר משום שלא שלטנו על רצונותינו אנו. מצב בו השמחה והסיפוק שלנו תלויים באדם אחר או בחפץ, הוא מצב שאנחנו מתעבים עמוק בתוך נשמתנו. התחושה הקשה המתעוררת אצל אדם שמרגיש שנכפה עליו דבר מה בחינם ובחסד נקראת "לחם ביזיון" או "נהמה דכסופא" בלשון הזוהר. משום כך נוכל לראות לאורך ההיסטוריה כיצד בני אדם מוכנים לוותר על נכסים, בטחון כלכלי ומזון כדי לזכות בחֵירות, קרי: מצב בו אף אחד לא קובע עבורם את גורלם אלא הם לבדם. הצורך הזה הוא קיומי מכיוון שהוא הבסיס לקיום האנושי כולו.
מצב זה נפוץ מאד בין הורים לילדים. ההורים אינם מבינים מדוע זה לא מעריכים הילדים את כל הטוב והשפע שהורעפו עליהם, מדוע הם מתרחקים רגשית ולפעמים גם גיאוגראפית ככל שההורים נותנים להם יותר. גם בין בני זוג או חברים נוכל לראות את תסמונת "לחם הביזיון", בעיקר כאשר צד אחד רק נותן והאחר רק לוקח, וככל שהצד המקבל לוקח יותר כך הוא ירגיש פחות סיפוק ופחות הערכה. כל זאת רק משום שאת הסיפוק והמילוי, אותו האור הנכסף, הוא יוכל להרוויח רק מכוח היגיעה והמאמץ.
כאשר אנחנו נמצאים בתחרות כלשהי, בין אם מדובר בתחרות ספורט או תחרות מקצועית במקום העבודה שמטרתה להשיג קידום ותנאי תעסוקה טובים יותר, הרי שכאשר נשיג את הפרס המיוחל או את הקידום או העלאת השכר, הסיפוק שנתמלא בו יהיה משמעותי לאין שיעור מאשר אם אלה יושגו כתוצאה מהתערבות של קרובים או חברים.
לא מדובר כאן במאמץ גשמי בלבד אלא בעיקר במאמץ מנטאלי, רגשי וחשיבתי - המאמץ לגבור על החושך ולהביא במקומו אור, המאמץ להיות בורא. בכך מתאפשר לנו להבין מדוע זה אפשר לפגוש אנשים שהשיגו רבות בחייהם אבל לא הגיעו למנוחה ומילוי, וכל התנהגותם מצביעה על תחושה קשה של "לחם ביזיון". הבנת הלימוד הזה גם היא מהווה שכר גדול לכל מי שרוצה להצליח בחייו, ולכן גם היא כרוכה במאמץ גדול, יגיעה והשתדלות, שנאמר "יגעת ומצאת, תאמין".
לפיכך, בכל פעם שאדם מוצא את עצמו במצבים בהם הוא לא הבורא והשולט, שבהם הוא אינו הסיבה למצב ובמקום זה הוא נגרר ונשלט (המסובב), יתעורר מחדש הצמצום בנשמתו ויצמצם בו את האור והסיפוק, תוך שהוא מעורר בקרבו את הריקנות והחושך.
ומה רע בהתמכרויות?
כאן אפשר להבין את הבעיה האמיתית שבכל התמכרות. כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו תלויים באלכוהול, סיגריה, סמים, כסף, חפצים ואפילו אדם אחר כדי להגיע לסיפוק ולרוגע, אנחנו מעוררים את הצמצום בתוכנו, הסיפוק יהיה זמני והריקנות תשוב ותמלא אותנו במוקדם או במאוחר. נועדנו להיות בורא בעולם הזה ולחפש ולהשיג את המילוי והסיפוק בדרכים אחרות.
ההשלכות הנגזרות מהבנת החוק השלישי משפיעות על כל תחומי החיים שלנו ולא נותר לנו אלא להמשיך וללמוד כיצד אפשר להיות בורא במצבים השונים שמזדמנים לנו בחיים. על כך נלמד בשיעורים הבאים.