הדרך "להיות בורא" היא הדבר החשוב ביותר שאי פעם נלמד בחיינו. כל לימוד הקבלה סובב סביב ההבנה של הדרך הזאת והתרגול הנדרש כדי להגיע לשליטה מוחלטת בתחום הזה.
בשיעורים הקודמים למדנו שמכיוון שהדחף החזק ביותר של הנשמה, ה"אני האמיתי" שלנו, הוא להיות בורא, העולם נברא מלא בחושך - כך נוכל להרגיש שאנחנו "בוראים" בו את האור בעצמנו. כך למדנו להבין שיש לנו שני "אני". האחד הוא בעל הצרכים, הרצונות והדחפים שבאים מהנשמה שלנו, שמקורה הוא האינסוף. זוהי גם ההנחה הבסיסית בקבלה, שכל אדם הוא ניצוץ בורא, ניצוץ חלק אלוהי ממעל, שנאמר: "בנים אתם לה' אלוהיכם". אבל, יש בנו גם את ה"אני" המזויף, המתחזה, שמנסה לגרום לנו לחשוב שהוא זה אנחנו. האני המזויף הוא זה שמייצר את החושך בחיים שלנו, הוא זה שמייצר את המציאות הסובייקטיבית-דמיונית שמייצרת את הבעיות של חיינו, והכל מתחיל מן הרגש.
האני המזויף הוא זה שיוצר עבורנו מצבים של חושך שמתוכם אנחנו אמורים לברוא את האור. להיות במצב של חושך אומר: ייאוש, דיכאון, איבוד עשתונות, כאב, פחד, כעס ורגשות רבים נוספים שהם רק תולדות של אלו שהוזכרו לעיל. על מנת להימנע מכל אלה ולדחוק את כל אלה החוצה מחיינו, יש לומר "יהי אור". אבל איך בדיוק ניתן לעשות זאת?
להיות בורא מיד - שאל אותי כיצד
כדי "להיות בורא" צריכים, למעשה, לעבור ארבעה שלבים, המצריכים אימון יום יומי.
השלב הראשון הוא זיהוי האני המזויף. האני המזויף מופיע לרוב כתגובה רגשית, אוטומאטית, רובוטית למשהו שקרה. אם לא זיהינו שאנו מגיבים, לא התחלנו להיות בורא. הרב אשלג אומר כי הכרת הרע היא רוב רובה של העבודה. כלומר, עלינו להכיר בכך שיש לנו מחשבה "רעה".
מהו רע בהקשר זה? ראשית, מחשבה רעה או שלילית, לא באה מאיתנו, היא לא באה ממקום של להיות בורא ואין בה חוכמה, כוח חיובי, עצמה אמיתית, אהבה או תחושה של שפע - תחושות שאפפו אותנו בעוצמה כשהיינו באינסוף. כשהתגובה שלנו אינה נוחה כלפי הזולת, כאשר היא מלווה בחוסר סובלנות וסבלנות, אזי היא אינה שלנו אלא של האני המזויף שלנו. ואמר כבר רבי עקיבא כי כל התורה על רגל אחת זה "ואהבת לרעך כמוך". כשהאני האמיתי מדבר, כשאנו באים ממקום של בורא, הרי שלא ניתן שלא לאהוב אנשים אחרים. וזו הבדיקה שעלינו לעשות.
בשלב השני יש להתמקד בכך שהמחשבות השליליות הן האויב האמיתי שלנו, ולא האדם שעומד מולנו. האויב האמיתי הוא תמיד בפנים. הוא האשם בבלבול, בחושך ובכאב שתוקפים אותנו ובכל המחשבות ההרסניות שבאות כתוצאה מכך. אנחנו חייבים לזכור זאת ולא ליפול להסחות הדעת שהוא טומן לנו. השלב השני הוא שלב ההתמקדות פנימה, ההתמקדות באויב האמיתי.
בשלב השלישי עלינו לעצור את המחשבה השלילית. עלינו להפסיק את הכעס, את הפחד או את התלהבות היתר. זה לא פשוט כל כך, כי להגיד "אני לא כועס" לא באמת עוזר, אבל זה גם עניין של תרגול, ובמיוחד מאחר שאין לנו ברירה כי אחרת נמשיך להרגיש את החושך בחיים שלנו לעד. הכול מסתכם בשבריר שנייה של החלטה לעצור ולבדוק את עצמנו. בשלב הזה, על מנת לסלק את החושך, יש להביא ולמשוך את האור מן האין-סוף (אפילו בצורה הפשוטה ביותר – לדמיין אור יורד מלמעלה לתוכנו), להתפלל אל האור שייכנס, להתמקד בתחושות של אור ואהבה. הרעיון הוא שבמקום שנתמקד, לדוגמה, ב"אני לא כועס", "כואב לי" או "אני מתלהב", נתמקד ב"אני שמח", "אני אוהב", "הכל לטובה" או "יש בי וודאות בעתיד". מחשבות אלה יגרמו לנו להעביר את המיקוד מתדר של חושך רגשי, שמחבר אותנו לעולם האשליה והחושך, לתדר של חשיבה חיובית יוצרת שמחברת אותנו לעולם האמת, העולם הרוחני שממנו באים ההארה, ההשראה והאנרגיות החיוביות.
בהקשר זה, בשנים האחרונות, התפתח מדע חדש שנקרא נוירותיאולוגיה - חקר המוח בהקשר של חשיבה רוחנית. תחום זה עוסק, בין השאר, במיפוי המוח האנושי בכל הקשור לחוויות רוחניות. מחקרים מצאו, כי כשאנחנו בתגובה רגשית, אוטומאטית, החלק האחורי במוח, הפרימיטיבי, הוא שעובד, וכשאנו מנסים לדמיין משהו חיובי, כשאנו מגיעים להארה, כשאנו מתמקדים בחוויה רוחנית, החלק במוח שמופעל הוא האונה הקדמית. אבל, וכאן החלק המפתיע, כשהאדם מתמקד מספיק חזק באותו דמיון מואר וחיובי באונה הקדמית, הפעילות החשמלית בחלק האחורי כבה באופן מיידי. כל הכעס והסבל היה כלא היה.
בדומה, אם ניקח חדר שהיה חשוך שנים רבות ונדליק בתוכו מנורה קטנה, החדר יואר באופן מיידי, על אף שהחושך שרר בו שנים רבות. מכאן שהדרך היחידה לסילוק החושך מתוכנו היא להביא את האור.
הזוהר מלמד אותנו שאנשים המגיעים לעולמות העליונים הם כאלה שלמדו להפוך את החושך לאור ואת המר למתוק. זה הסוד של כל החיים. אם עשיתי "יהי אור", התחברתי לבריאה הראשונה של היקום. במקום להיות קורבן נהייתי אור, נהייתי בורא. ברגע שהתחברתי לעולם האמיתי, משם אני כבר אקבל את התשובה. אז, הדבר הראשון שיבוא ויעלה יהיה התשובה הנכונה, מכיוון שברגע שהייתי בורא ובראתי אור מתוך החושך, אני יכול להתחבר לאין סוף ולקבל משם מציאות חדשה.
קבלו סיכום
לסיכום, ארבעת השלבים הם כדלקמן:
1. זיהוי המחשבה הרעה
2. התמקדות במחשבה וברגש השליליים בתור האויב
3. עצירת המחשבה והרגש השליליים והתמקדות באור
4. הוצאה לפועל - בריאת מציאות חדשה
כלל עזר להיות בורא הוא "ואהבת לרעך כמוך". ברגע שהרגשנו שהמחשבות שלנו הפכו למחשבות שיש בהן חמלה ואהבה, שאנחנו הפכנו להיות אנשים טובים יותר, אזי התחברנו לאור ויש לנו אור ירוק לפעול. כלל חשוב נוסף - כל זמן שעוד לא התגברנו על המחשבות השליליות, כל מה שנעשה, נחשוב או נחליט יביא אותנו ליותר חושך, סבל וכאב. לכן, אין לפעול מתוך מחשבות ורגשות שאינם מוארים כי התוצאה במצב כזה תהיה תמיד כואבת.
למה כל כך חשוב להיות בורא, ואיזה השפעה יש לזה על הגורל שלנו? על כך במאמר הבא.