עניין ביאת המשיח והגאולה הם נושאים שהעיסוק בהם נעשה לאורך דורי דורות, ויש להם אין ספור מקורות בתנ"ך ובכתבי הקבלה. מאחר שהנושא הצית את הדמיון וריגש את הלב כבר לפני אלפי שנים, נאלצו חז"ל להצהיר ש"תיפח רוחם של מחשבי קיצין". כלומר, התעסקות מרובה בנושא אינה מועילה ויש להימנע מכך, וזאת משום שלימוד ועיסוק אמיתי ברוחניות מתמקד בלקיחת אחריות ובתיקון של הדרוש תיקון, ולא בהמתנה לתהליכים קוסמיים שיעשו את העבודה עבורנו.
מה כבר הבורא רוצה? לעשות טוב, זה הכל
עיקרון ביאת המשיח הוא הכרחי לכל תפישה רוחנית אמיתית, ובכלל זה הקבלה. עיקרון זה מתמקד באמונה בכך שהעולם נברא מתוך מטרה אחת בלבד, והיא תכלית הבורא - "להיטיב לנבראיו", שכן מהותו של הבורא היא הטוב ו"מִתְכוּנת הטוב להיטיב". מכאן הנחת היסוד לכל האמונות המונותיאיסטיות, שכל מצב של סבל, חושך ומרירות הוא זמני ואשלייתי וסופו שיוחלף במציאות האמיתית של אושר, שמחה ואהבה. זהו בסיס האמונה בביאת המשיח.
אז מהו מקור הרע בעולם? למדנו בשיעורים קודמים שנבראנו בשלמות במציאות אינסופית של טוב, ומאחר שרצינו לברוא גם כן קרה הצמצום, והגענו לעולם בו החושך והאור, המר והמתוק משמשים בערבוביה. כאן, בעולם הזה, עולם האשליה, ניתנה לנו ההזדמנות לברוא, ליצור ולתקן את עצמנו ובזה להרגיש ראויים לשפע האינסופי של הבריאה שמחכה לנו בכל זמן.
לעניין זה כבר הקשו חכמים - האם יתכן שנשכח את המטרה עד כדי כך שלא נגיע אליה לעולם? ועונים (ר' עקיבא במסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו, ט"ז): "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן... הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה". כלומר, הכול צפוי, הכול מתוקן לסעודה, ובסופו של דבר יגיעו כולם לסעודה הגדולה שהיא כל הטוב והשפע שהכין עבורנו הבורא. ויכול, כי נגיע לשם בדרכים שונות, כי יש עירבון לכך, זוהי מצודה (רשת, בלשון המשנה) של חוקים של סיבה ותוצאה שיביאו אותנו בסופו של התהליך להכרה רוחנית ולשליטה בטוב וברע שבחיינו.
רק עוד 230 שנה וסיימנו
במקומות שונים במקורות מוזכר שתהליך התיקון אותו הזכרנו, הפרק בתולדות היקום בו אנחנו נמצאים, מוגבל בזמן - ששת אלפים שנה (לתזכורת, אנחנו בשנת ה'תש"ע, כלומר 5770). לפי התלמוד, הזוהר ומקובלים רבים, האלף השישי (שהתחיל לפני 770 שנה) נקרא גם אלף המשיח, ולכן זוהי תקופה רבת תהפוכות וגילויים שתביא את המין האנושי אל העידן החדש - עידן של הארה, אחדות, חכמה ושלום עולמי.
ששת אלפי השנים מקבילים במבנה שלהם לאותם כוחות, ספירות רוחניות, שבעטיים מעשה הבריאה מוגדר בששת ימי בראשית. משום כך מקביל האלף הנוכחי ליום השישי, והאירועים שבו מתוזמנים כמו השלבים המכינים לשבת. תחילתו של האלף השישי על פי הלוח העברי היתה בשנת 1240 לספירת הנוצרים, ואכן באותה תקופה אנו עדים לתהליך היציאה מחשכת ימי הביניים, ולאירוע חשוב מאד בהיסטוריה של הקבלה - הופעת הזוהר בספרד.
היממה בלוח העברי בנויה מלילה ויום - "ויהי ערב, ויהי בוקר". ולכן שנת 5,500 בלוח העברי, 1740 לספה"נ, נחשבת לזריחתו של היום השישי. הזוהר מדבר על כך שבאותו הזמן "ייפתחו מעיינות החכמה למעלה (ברוחניות) ולמטה (בגשמיות)" והאנושות תעלה על דרך מהירה של הפצת הידע. כידוע, המהפכה התעשייתית החלה בסביבות שנת 1740 ולאחר מכן המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית סימנו את תחילתו של העידן החדש בו זכויות הפרט מאפשרות לו חופש גישה למידע.
בכתבי המקובלים מדובר על עליית העולמות לקראת הרגע החשוב של כניסת השבת, שהיא מעין עולם הבא - החיבור לעולם הרוחני העליון שבו השפע זורם ללא הגבלה, כפי שיהיה הדבר עם גמר התיקון של המין האנושי. עליית העולמות לא מתרחשת פתאום בזמן הדלקת נרות, אלא זה תהליך שמתחיל חמש שעות לאחר הזריחה (שעה לפני צהרי היום). מקובלים שחישבו את הזמן המדויק שבו קדושת השבת מתחילה להיכנס לעולם הגיעו לתאריך הבא:
הזריחה - שנת 1740 (5,500 בלוח העברי)
שעה אחת - 1000 שנים חלקי 24 שעות = 41.666 שנים
חמש שעות - 208 שנים וכמה חודשים
ולכן חמש שעות לאחר הזריחה - 1740+208 = 1948, כלומר שנת תש"ח שהיא קום המדינה (ואגב, ה' באייר תש"ח היה ביום שישי אחרי הצהריים).
עצמאות רוחנית
הרב אשלג כתב על הקמת המדינה שזוהי מתנה מלמעלה וכי מדובר בשלב בתהליך הצמיחה הרוחני שסופו, בין היתר, השגת בעלות מלאה על שניתן לנו במתנה. מדינת ישראל היא מתנה מלמעלה שעדיין לא הישגנו עליה בעלות. לפי הרב אשלג, עצמאות כלכלית ופוליטית תגיע רק לכשנשיג מודעות אמיתית של עצמאות, אשר תגיע רק כאשר התהליך הרוחני של בניית עם בארצו יושלם ורק כאשר נהפוך אור לגויים, קרי: הקמת חברה שתחיה לפי העקרונות של "ואהבת לרעך כמוך".
>> לשיעור הקודם: מזל שור בראי הקבלה
לכל שיעורי הקבלה
רוצים לקרוא עוד על קבלה? כנסו לאתר של חיים קבלה
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן