שושלת: רבי מאיר היה צאצא למשפחת גרים. על פי המקורות הוא היה צאצא של נירון קיסר, שהיה בתקופה מסוימת שליחו של מלך רומא, אך פרש מן הצבא והתגייר.
בעזרת השם: במקור היה שמו של רבי מאיר "נהוראי", שמשמעותו בארמית - מאיר. התלמוד מספר כי השם ניתן לו משום ש"היה מאיר את עיני חכמי ישראל בתורה". הכינוי "בעל הנס", שנתפס כשמו השני, נולד בעקבות נס מפורסם שעשה. בתלמוד מסופר כי בזמן השלטון הרומי, פעמים רבות היו הרומאים חוטפים נערות יהודיות ומשעבדים אותן לזנות. באחד המקרים חטפו את גיסתו של רבי מאיר, אשר הצליח להגיע עד הסוהר שהשגיח על בת אחותו בבית המחבוש.
רבי מאיר שיחד את הסוהר על מנת שישחררה, אך הסוהר חשש מפני עונש. רבי מאיר ענה לו במשפט שנחרט לדורי דורות, והבטיח לו כי כל אימתי שיימצא בסכנה, יאמר "אלהא דרבי מאיר ענני" (אלוהי רבי מאיר - ענני) וכך ינצל. את ספקנותו של הסוהר הרומאי הפריך לו רבי מאיר על ידי נס מקומי, והתלמוד מספר כי הסוהר אכן שרד בסופו של דבר, לאחר שבעת שתפסו אותו וניסו להוציאו להורג, חבל התליה נקרע פעם אחר פעם.
איו כמותו בדורו
במקצועו היה רבי מאיר לבלר המתעסק באומנות הרישום. מבחינה תורנית הוא נחשב כגאון של ממש. רבי מאיר היה תלמידו של רבי עקיבא. למעשה, הוא אחד משני התלמידים היחידים שרבי עקיבא הסמיך בחייו - השני היה בן זוגו ללימודים, רבי שמעון בר יוחאי.
לא רק בפסקי ההלכה בלט רבי מאיר. הוא היה גם בקיא גדול בתחום האגדה, והמסורת מספרת כי היה בקיא במאות משלים. חכמתו היתה גדולה עד כדי כך שרבים לא הצליחו לרדת לסוף דעתו. גדולתו מוצאת ביטוי בדברים שאמר עליו אחד מגדולי הדור שאחריו, בתקופת ה"אמוראים": "אמר רבי אחא בר חנינא. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה עולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה קבעה הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור, וטהור טמא - ומראה לו פנים".
על פי סיפורים רבים בתלמוד, אופיו של רבי מאיר היה נוח לבריות. מהתלמוד עולה דמות של תנא שלא היה רק עילוי מובהק, אלא גם לויאלי ברמות שקשה לתפוס כיום. על פי המבואר במסכת שבת, רבי מאיר, שהיה גם תלמידו של אלישע בן אבויה (לימים נקרא אלישע "אחר", לאחר שעזב את הדת), היה הולך אחריו ביום שבת, תוך כדי שרבו לשעבר מחלל שבת. כשנשאל לפשר מעשיו ענה רבי מאיר משפט שהטביע את חותמו: "תוכו אכל, קליפתו זרק", כלומר, כוונתו הייתה ללמוד מאלישע הלכות, ואין הוא מייחס חשיבות ישירה להתנהגותו הנוכחית. באותה סוגיה יש המפרשים שעשה כך על מנת לנסות ולהחזירו בתשובה.
בערוב ימיו, כשאלישע בן אבויה היה על ערש דווי, מספר התלמוד איך למרות כפירתו של אלישע, רבי מאיר סעד אותו עד הרגע האחרון. מדובר ברגע מכונן בהבנת דמותו של רבי מאיר בעיני רבים, ובפרט חרף העובדה שכפירתו של אלישע לא הייתה סתם כפירה, אלא "כפירה להכעיס", כולל ניסיונות להחזיר יהודים בשאלה ואף להלשין על יהודים אחרים בפני השלטון הרומאי במטרה שיירצחו.
גישה סבלנית זו של רבי מאיר באה לידי ביטוי גם בתחום נוסף בו עסק - תחום ההסברה. רבי מאיר נשלח פעמים רבות לשיחות בתור מייצג דעת הקהל היהודית, וניהל דיונים מרתקים עם פילוסופים בני זמנו בנושא הימצאות בורא לעולם. פעם אחר פעם הצליח להוכיח לאתאיסטים רבים כי התזה שלהם מופרכת.
ידע גם עם מי להתחתן
לימים נשא רבי מאיר לאשה את בתו של רבי חנינא בן תרדיון, אחד מגדולי הדור, שזכור גם כאחד מעשרה הרוגי מלכות שנהרגו על ידי השלטון הרומי. אשתו של רבי מאיר, ברוריה, היתה אחת הנשים המלומדות ביותר על פי התלמוד, והתפרסמה בחריפותה, בפלפולה ובבקיאותה בתורה, דבר שהיה נדיר במיוחד באותה תקופה.
בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא, חלקים רבים מארץ יהודה הפכו לשממה. בעקבות האבידות הרבות שספגו הרומאים מהיהודים בארץ, הם התנכלו אליהם בחיי היום יום. איליה קפיטולינה הוקמה על חורבות ירושלים ופסל הקיסר אדריאנוס נבנה על הר הבית. לאחר החורבן התיישב רבי מאיר באושא (עיר בגליל התחתון) ועזר בכינונה המחודש של הסנהדרין בפרט ושל ההנהגה היהודית ככלל, שם נתמנה לרב בבית הדין הגדול. רבי מאיר היה שותף עם רבי שמעון בר יוחאי לסידור המשניות, כאשר מאוחר יותר העמידם רבי יהודה הנשיא והפכם לששה סדרי משנה. עד כדי כך הייתה גדולתו של רבי מאיר, שעל פי המקובל, כל משנה שנכתבה ללא מקור מפורש, מיוחסת לרבי מאיר. מדובר בחסר תקדים בתלמוד.
מאז המאה ה-18 עולים יהודים רבים למקום המיוחס לדעת רבים למקום קברו, בסמוך לחמי טבריה. במרוצת השנים הפך הקבר המעוטר בכיפה תכולה למקום שרבים מגיעים אליו לבקשות מיוחדות, לתפילות ולהתייחדות עם זכרו של אחד מגדולי הצדיקים שידע העם היהודי בתולדותיו.