רבי שמעון בר יוחאי נולד בגליל כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, והיה אחד מהחכמים המרכזיים בתקופתו. בגמרא הוא מוזכר כאחד מהאנשים הקרובים ביותר לרבי עקיבא, וכאחד מחמשת התלמידים שנותרו לרבי לאחר ש-24,000 תלמידיו נפטרו במגיפה.
בתקופתו של הרשב"י ארץ ישראל הייתה תחת השלטון הרומאי, שהטיל גזירות קשות על העם. רשב"י היה אחד מהמתנגדים החריפים ביותר לשלטון הזר. באחת ההזדמנויות בהן נשא דברים קשים נגד השלטון, אחד השומעים הלשין על רשב"י, והרומאים דנו את רשב"י למוות. מתוך חשש לחייו, הוא לקח איתו את בנו אלעזר וברח להסתתר במערה בפקיעין, שם שהו במשך 13 שנה.
לפי המדרש, הם התקיימו בזכות עץ חרוב שצמח באופן ניסי במערה ומעיין מים שנבע בתוכה. במהלך השנים הארוכות במערה, רשב"י ובנו היו לומדים כל היום תורה. כדי שבגדיהם לא יתבלו, הם היו שוכבים ערומים ומכוסים בחול, ורק כשקמו להתפלל היו מתלבשים. על פי מסורות שונות, בשנים אלה רשב"י גילה את תורת הנסתר והקדיש עצמו להתעמקות ברזי התורה.
12 שנה אחרי שרשב"י ובנו נכנסו למערה, הם קיבלו את הבשורה שהקיסר נפטר. הם יצאו מהמערה, הסתכלו מסביב על המתרחש בעולם, על האנשים שעובדים בשדה, ונחרדו. הם, שהיו בתוך במציאות רוחנית 12 שנה, לא היו יכולים להכיל את עובדה שעולם כמנהגו נוהג. כמו שהגדיר זאת רשב"י - "מניחין עסק התורה, שהיא חיי עולם, ועוסקים בחיי שעה!" המדרש מספר שכל מקום שהסתכלו עליו, עלה באש, עד שיצאה בת קול ודרשה מהשניים לחזור אל המערה בטענה "לשם מה יצאתם, להחריב את עולמי?" בעקבות כך, רשב"י ובנו חזרו למערה להירגע. כעבור שנה נוספת, כשיצאו וראו שבני ישראל עסוקים גם במצוות, הם נרגעו והחליטו להשתלב בחיי העולם.
לאחר צאתו מהמערה נדד רשב"י בגליל והרביץ תורה בישוב היהודי. ספר הזוהר, ספר היסוד של תורת הקבלה, מיוחס על פי מסורות שונות לרשב"י. על פי מסורות אלה, לאחר שיצא מהמערה אסף סביבו חבורת תלמידים וכתב את הזוהר.
מה קורה כשהיסוד הזכרי והיסוד הנקבי נפגשים
"רשב"י הוא הגיבור הספרותי של הזוהר", מסביר יהודה ליבס, פרופ' אמריטוס בקתדרה לקבלה על שם גרשם שלום באוניברסיטה העברית, ואחד מחוקרי הקבלה והמיסטיקה היהודית המרכזיים בארץ. "הוא לא כתב את הספר לבד, אבל הוא מונצח כמי שכתב אותו בראש חבורת התלמידים שלו. יש גם דעות שונות לגבי מי כתב את הזוהר".
היסוד של ספר הזוהר הוא האהבה הקוסמית של שני היסודות הקוסמיים - היסוד הזכרי והיסוד הנקבי. היסוד הגברי והיסוד הנקבי מסמלים בעצם תנועות בנפש ובעולם - של נתינה וקבלה, הרעפה והכלה ועוד. על ידי עיסוק באהבה וחיבור בין שני היסודות האלה, או כמו שהזוהר קורא לזה "זיווג זיווגים", מתקנים את העולם.
"בזוהר יש הרבה רעיונות ועושר עצום", ממשיך פרופ' ליבס, "אבל אם לנסות לגעת בלב הדברים - הזוהר מדבר על כך שבמציאות יש חלקים יותר נסתרים ממה שנדמה לנו. אחרי קליפות המציאות יש יסודות שצריך לגלות. גם בדברי התורה והדת, מעבר לצד הנגלה שלהם, יש צדדים נסתרים, וצדדים אלה מקבילים לצדדים הנסתרים של המציאות. דרך סודות התורה אפשר להגיע לסודות העולם. מתקופה מסוימת כל ספרות הקבלה הסתמכה על הזוהר שהוא בעל איכויות פנטסטיות. הספר הזה הוא פרץ של יצירתיות לכיוון מאד מעמיק וכולל".
כאמור, הספר לא נכתב בתקופתו, אבל בחייו הוא ראה את עצמו כיסוד לעולם והיו לו צדדים וכתבים שקשורים לגאולה. חז"ל מדברים על 'ארבעה שנכנסו לפרד"ס' – לעולם הסוד, ורשב"י לא מוזכר כאחד מהם. מורו – רבי עקיבא, נכנס בשלום ויצא בשלום. הצדדים המיסטיים שמצויים בספר הזוהר לא נמצאים כולם בספרות חז"ל".
חשב את עצמו
"הדמות הספרותית של רשב"י בזוהר שואבת הרבה מהדמות שבגמרא. כבר בתלמוד יש לדמות של רשב"י איכויות בולטות מאד", אומר פרופ' ליבס. "רשב"י רואה את עצמו כמי שהעולם קיים בזכותו. במדרש קדום רשב"י אומר ששמעון ביוונית זה 'סימון', או 'סימן'. ומכאן הוא אומר - 'אני הסימן בעולם'. הוא מתכוון לכך שהוא כמו הקשת. אות הקשת, לפי ספר בראשית וסיפורו של נח, באה כדי לסמל את הברית של הקב"ה עם העולם, שלא יחריב את העולם שוב, כמו שעשה במבול. המדרש מספר שהאות הזה, הקשת, לא נראתה בכל ימי חייו של רשב"י, כי הוא היה תחליף לקשת הזאת, לאות הברית. הוא היה אות ברית חי. רשב"י גם היה אליטיסט. הוא אמר אם יש בעולם רק שני בני עליה (עילוי בלימוד התורה), אז זה אני ובני. עוד בחייו הוא ראה את עצמו בתור דמות מיוחדת במינה.
"זה התעצם והתחזק בספר הזוהר. העניין העיקרי של רשב"י בזוהר הוא ההבנה והידיעה של סודות התורה שטומנים בחובם את סודות העולם והאל, והקשר המיוחד בינו לבין האל. לא מדובר רק בידע קבוע, אלא גם בכושר יצירתי שיוצר את הידע, מעין מבט חודר על המציאות. בזוהר הוא מנהיג של חבורה שיחד איתו עוסקים בסודות התורה ולומדים ממנו ומקבלים השראה מרוחו. כתוב שבימי חייו הוא השרה על כל העולם חכמה. שאפילו ילדים ותינוקות היו מדברים דברי חכמה".
מה לרשב"י ולל"ג בעומר?
נוסף למאות אזכוריו בהלכה ובאגדה שבתלמוד הבבלי, חיבר רשב"י גם את "מכילתא דרשב"י", מדרשים על ספר שמות, ו"ספרי", מדרשים על ספר במדבר ודברים. כאמור, מיוחס לו ספר הזוהר ובתוכו חיבור בשם "רעיא מהימנא".
על פי המסורת, ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של רשב"י. מדי שנה בל"ג בעומר עולים עשרות אלפי אנשים להילולה המפורסמת בהר מירון, שם נמצא קברו. "למעשה, פטירתו של רשב"י לא נזכרת כלל בספרות חז"ל או בספר הזוהר", אומר פרופ' ליבס. "על פי המסורות מצפת, במאה ה-14-15 התחילו לעלות לקברו של רשב"י. יש מחלוקות לגבי אופן האזכור של התאריך הזה בקבלת האר"י, ולגבי מה בכלל מייחסים ליום הזה - אם את יום מותו של רשב"י, או יום של שמחה גדולה. אחת הסברות שייחסו לל"ג בעומר זה את ה'אידרא רבא', האסיפה הגדולה, מושג שמוזכר בספר הזוהר ומציין את אחד השיאים הספרותיים של הספר - מעמד שהיה מעין 'מעמד הר סיני' פרטי של רשב"י. יש מי שאומרים שיכול להיות שהכינוס הגדול הזה התקיים בל"ג בעומר".
>> קבר הרשב"י ועוד קברי צדיקים שכדאי לפקוד
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן