מה גורם לבן אדם לעזוב חיים נוחים, משכורת טובה ומשפחה, ולפתוח בחיים חדשים בארץ אחרת? אם תשאלו את שלושת בעלי ובעלות העסקים הבאים, התשובה תהיה – הגשמת החלום הציוני להתיישבות בארץ ישראל והמון אהבה לארץ ולמה שהם עושים. מיד תשמעו אותם מספרים על הרצון לגור בארץ ולהקים עסק, למרות כל הקשיים והאתגרים הכרוכים בצעד כזה.
אגב, מי שסייע להם לעלות ארצה הוא ארגון "נפש בנפש", הפועל בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA. הארגון מציין השנה 20 שנה להיווסדו ומסייע לעולי ארה"ב וקנדה להשתקע בארץ ולהתאקלם כראוי, ומלווה אותם במסירות בכל היבט – החל מנושאים בירוקרטיים, דרך אתגרים תעסוקתיים ועד להתאקלמות חברתית בארץ.
"אני מאוד ציוני ולא ראיתי את עצמי גר ומתפתח בשום מקום אחר בעולם"
עולם האפייה לא היה זר לג'ו זנדר, מייסד "הולי קקאו". כבר בילדותו, הוא נהג לעזור לסבו במאפייה בניו יורק שהייתה בבעלותו. אמנם בקולג' הוא למד הנדסת חשמל, אבל בסופו של דבר החליט ללכת אחר ליבו ולהירשם לבית ספר לבישול בקולורדו ארה"ב, שם גם הכיר את אשתו לעתיד. "במהלך הלימודים נחשפתי לראשונה לשוקולד איכותי שמכיל פולי קקאו, והבנתי שמה שהכרתי עד לאותו רגע היה שוקולד תעשייתי שטעמו שונה לחלוטין", הוא נזכר.
בשנת 2004 ג'ו ואשתו עלו לישראל. "הייתה לי תכנית להתחיל בקטן – בהתחלה מהמטבח הביתי. רק בשלב מסוים, רכשנו ציוד נוסף ושכרנו דירה קטנה שבה התחלנו לייצר שוקולדים איכותיים", הוא מספר. "אחרי שלמדתי היטב את השוק ומצאתי חקלאים מפרו שאיתם התחלתי לעבוד, הקמנו את 'הולי קקאו', ורכשנו מכשור מקצועי להפרדת פולי קקאו וייצור שוקולד". המפעל מייצר כיום כ 10 טון שוקולד בחודש – חלקו מיועד לייצוא. את התוצרת שלהם אפשר למצוא בחנויות טבע שונות ובמעדניות. לזוג שישה ילדים שנולדו כאן בישראל.
ג'ו, למה דווקא בארץ?
"בילדותי למדתי בבית ספר יהודי. אני מאוד ציוני ולא ראיתי את עצמי גר ומתפתח בשום מקום אחר בעולם. בשבילי לגדל כאן משפחה וגם לייצר שוקולד איכותי זו הגשמת חלום. אני לא חושב שיש עוד הרבה מקומות בעולם כמו ישראל".
"אוהבים את מה שאנחנו עושים ואוהבים לגור בארץ"
ב-2005 אלי שור ואשתו אפרת עלו לישראל מוושינגטון ארה"ב. הוא עסק בעריכת דין והיא - בתחום הפסיכולוגיה והמחקר. לאחר מספר שנים החליט הזוג על הסבת מקצוע משותפת. "חיפשנו משהו בתחום המזון והתחלנו לעשות נטוורקינג", מספר אלי. "כיוון שתעשיית הקפה בארץ מאוד אינטנסיבית והשוק מוצף, החלטנו להתמקד בתה וכך הגענו לעסק שחיפש משקיעים".
לפני כ-8 - שנים הם רכשו את "תה סרמוני", שנקלע לחובות קשים ועמד להיסגר. הם החיו, מיתגו ושידרגו אותו. כיום, המפעל עדיין פועל במגדל העמק. התבלינים עצמם מיובאים מחו"ל אך הכנת תערובות הטעמים, השקיקים המתכלים והאריזות, מיוצרים פה בארץ, ונמכרים בעיקר לשוק המוסדי וגם מיוצאים לחו"ל. "לשמחתי, ההשקעה השתלמה וכיום המותג שלנו מוכר ופועל בשיתוף פעולה עם מיטב החברות בארץ", אומר אלי.
זה לא פשוט גם להיות עולים חדשים וגם להקים עסק. איך עשיתם את זה?
"כשעלינו ארצה, נעזרנו בארגון 'נפש לנפש' שעוזר מאוד ליהודי ארה"ב להשתקע בארץ. הם ליוו אותנו וסייעו לנו בכל תחום אפשרי, לרבות תמיכה בתעסוקה, בחינוך וגם במתן סיוע לגבי הזכויות שמגיעות לנו כעולים. כיום אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, ואוהבים לגור בארץ".
איך השפיעה עליכם תקופת הקורונה?
"אין ספק שזו הייתה טלטלה – גם עבורנו וגם עבור עולם העסקים כולו. מכיוון שמרבית המוצרים שלנו נמכרים לעסקי תיירות כמו בתי מלון ובתי קפה, נאלצנו להתמודד עם סימני שאלה מאוד גדולים באותה תקופה. לשמחתי, לא הכול היה שחור בתקופה הזאת - בשלב מסוים הבנו שאנשים מאוד אוהבים לקנות באתר והפעילות שלנו התרחבה בו. כיום אפשר לרכוש שם מארזי תה ומתנות ואני חושב שזה יכול להיות שימושי בתקופה שבה סגרים תמיד על הפרק".
"תמיד חלמתי להקים עסק שהילדים שלי יוכלו להשתלב בו"
מירי ניוקום היא דבוראית שעלתה מפנסילבניה לישראל בשנת 2012 עם שני ילדיה. בתחילה, התיישבה בצפת ולאחר מכן עברה לכפר חנניה שבצפון. לפני 4 שנים היא ייסדה את "נשיקה" - מותג טבעי ואורגני המבוסס על 100% דבש דבורים טהור ולא מעובד, בשיתוף עם חיה בן ברוך - עולה ותיקה יותר שעלתה לישראל לפני 25 שנה. שני ילדיה של חיה, בעלי תסמונת דאון, עובדים יחד איתן בעסק.
"תמיד חלמתי להקים עסק שבו יוכלו להשתלב הילדים שלי. כשמירי עלתה לארץ עבדנו ביחד בספריה בצפת ושם התחיל הרעיון לייצר דבש", נזכרת חיה.
ספרו לנו קצת על "נשיקה"
חיה: "מדובר במפעל בוטיק בכפר חנניה שמחזיק 15 כוורות ומייצר דבש וגם שפתונים לשפתיים".
מירי: "יש לנו שתי מטרות: הראשונה היא לאפשר לאנשים נוספים עם מוגבלויות להשתלב בשוק העבודה, והשנייה – להמשיך לעבוד עם דבורים כדי לייצר מהן את התוצרת הטובה ביותר".
מה אתן הכי אוהבות בארץ?
"ללא ספק – את האנשים. מי שגר בצפת יודע שזה מקום של נתינה. כשהגענו לארץ אנשים חששו להכיר משפחה שיש בה ילדים עם תסמונת דאון, אבל לשמחתי היום יותר מכירים ומקבלים. אביחי – הבן שלי אפילו עובד עם ראש העיר. אני חושבת שיש לנו ארץ נהדרת, ומרגישה פה חופש שאין בשום מקום בעולם".
לאחרונה חברו בעלי העסקים עם עסקים נוספים, למען עולים נוספים שגרים ברחבי הארץ, והכינו עבורם מארז שי תוצרת כחול לבן. המארז כולל: שוקולד של Holy Cacao, קרקר סלק מכוסמין של פת במלח, חמאת בוטנים של Rusty’s, תה של Ceremonie וצנצנות דבש של "נשיקה". עושה טוב על הלב לדעת שדברים טובים כל- כך קורים בארץ, ושיש אנשים שאוהבים את מה שהם עושים ומתוך שליחות של רצון טוב מעבירים את זה הלאה.