כשניצלתי נשים בזנות, זה היה בסביבות שנות ה-90', כשהיה פופולארי "לייבא" בחורות מארצות מזרח אירופה וברית המועצות לשעבר ולהחזיק אותן בכוח על ידי לקיחת הדרכון שלהן. זה לא הפריע לי וליתר הגברים שעשו את זה. אפשר לכנות את זה אונס קבוצתי, כי חוץ מאיתנו, הצרכנים, היו גם סרסורים, שהחזיקו בנשים האלה בכוח ולקחו את רוב כספן, ולפי העדויות נהגו איתן באלימות פיזית ונפשית קשה. היום אני יודע שהייתי מבין אלה שהצטרפו לאונס הקבוצתי הזה על ידי חדירה ופגיעה בגוף שלהן.
כן, שילמנו במיטב כספינו אבל זה לא קשור לפשע האנושי שעשיתי ועשינו עם אותן נשים. לא לחינם הסרסורים בחרו בנשים שלא מבינות את השפה ולא יכולות להתלונן או להתנגד, ושהיו גם צעירות מאוד ובתחילת חייהן. זה פשוט היה יותר משתלם. אני זוכר נסיעות שלי לעיר לוד. הייתי עוצר בסמוך לכספומטים והזונה הייתה נכנסת לרכב שלי. נסעתי למקום הספציפי הזה, שבדיעבד אני מבין שהיה המקום הכי נמוך והכי נצלני, כי כל הנשים שחיכו שם היו מכורות שחייבות כסף לסמים. ובמקום כזה אני, גבר אלגנטי, אדם מן השורה בסך הכל, עוצר את הרכב וסוחט את האישה שבעבור 20 שקל תעשה כל מה שאני רוצה. מרגיש כמו מלך העולם. הנה, אני יכול לעשות באישה מה שאני רוצה כמעט בלי כסף, ובלי רגשות אשם. משכנע את עצמי שעשיתי מצווה כי עזרתי לאישה נרקומנית שלא נראית מספיק טוב כדי לעבוד במכוני ליווי. ממש קסם של בחור.
כמעט כמו שאתה נהנה לעשות סקס עם זונה, אתה נהנה לדבר לפני ואחרי עם החבר'ה על אותה הזונה. אנחנו משחקים אותה נאיביים, אבל כולם מבינים שהם הפטרונים של הזונה, בזכות הכסף כמובן, והיא לא בסטטוס לסרב או לבקש דבר. גבר שמתייחד עם בחורה, חווה איתה אינטימיות. גם אחרי שקיבל עליה המלצות מחברים ועבר את יחסי הציבור שעשה לה הסרסור שלה. איך אפשר באמת להאמין שהוא לא מרגיש שהוא אונס אותה? כן, ידעתי שמולי יש אישה שלא סובלת את הסיטואציה ואת הנוכחות שלי אבל אין לה ברירה. ידעתי אבל הדחקתי את זה שהיא מוחזקת שם בכוח או מתוך מצוקה, לא נתתי לזה לפגום בהנאה שלי וזה לא הפריע לאף אחד מחברי כשדיברנו על הזיונים שלנו בגאווה.
"גם כשראיתי טיפות דם על הקונדום, לא חשבתי על הזונה שמולי כאדם"
מה אומר עלי זה שקניתי נשים? שרק בגלל שיכולתי לשלם, הייתי זכאי לרוקן את עצמי בגוף של אישה זרה שלפני קיבלה עוד גברים כמוני ואחרי יבואו נוספים? ברמה המוסרית אין הבדל בין אונס לבין קניית מין מאישה בזנות, והעובדה שעדיין לא מדובר בעבירה שמוגדרת כפלילית, נותנת לנו מחסה מהצורך לקחת אחריות על המעשים שלנו. לדעתי, כל גבר שהולך לזונה ויודע בוודאות שלא יישא בשום אחריות על פשע מין, ממשיך לעשות את זה. ואחרי שמתרגלים לאנוס בלי לקחת אחריות על הפשע, אתה מכהה את החושים ומתחיל להרגיש שזה נורמלי.
גם כשראיתי טיפות דם על הקונדום זה עדיין לא מנע ממני לעצור ולחשוב על זה שמדובר באישה שנמצאת מולי, חשבתי על עצמי, זה שכרגע שילם ו"מגיע לו" לספק את דחפיו המיניים. וכשאתה משלם על זיון, אתה מרגיש שיש לך לגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחך, אפילו שבעצם, זה כמו שאדם במצוקה יסכים לקבל 100 שקל בשביל שתכניס לו מכות.
"הפסקתי לפגוע בנשים, אבל המעשים שלי לא נמחקו"
דברים השתנו מאז, "ייבוא" נשים מחו"ל פחת ולמעגל הצטרפו גם כאלה שמוצאן אינו בארצות רחוקות. חוץ מהצורך להגן על הנשים המנוצלות, הגיע הזמן לטפל בגברים המנצלים. כי גבר שהולך לזונה, הוא כמו גבר ששם סם אונס במשקה במועדון, וכמו גבר שמזיין בכוח חברה שאומרת לו לא, וכמו גבר שמתנפל על בחורה בסמטה חשוכה. הוא פושע.
אני מתנצל התנצלות עמוקה כלפי הנשים שפגעתי בהן, התנצלות שמבחינתי היא לקיחת אחריות. גרמתי להן נזק שלא ניתן לבטלו, ואני משער לעצמי שהן מרגישות כלפי גועל ותיעוב. מה שעשיתי היה לא הוגן ולא אנושי. התייחסתי אליהן כמו לבובות, גוף ללא נפש, כאילו הן כלום, וגם כשאמרו שיש דברים שהן לא רוצות לעשות – אני תבעתי את רצוני בשם הכסף הארור במקום להפסיק מיד.
אני לא פוגע עוד בנשים. לא, אני לא חושב שלגבר שהפסיק לנצל נשים נמחקו עכשיו כל מעשי העבר. אני הייתי ונשארתי זנאי למרות שבהווה אני לא ממשיך במעשי. אבל חשוב לי שתדעו שההתנצלות לא באה כדי לקבל את הסליחה אלא כדי ללמד את הגברים הצעירים שעוד לא פשעו, ואת הגברים שכיום פושעים – להיות אנושיים. להתעלות מעבר להיסחפות של החבר'ה, לדעת להוביל את עצמכם ולא להיות מובלים. חיי האהבה שלי היום הם עוצמתיים יותר.
סייעו בהכנת הכתבה: "הדיסקרטים"
הביאה לכתב: ליאת בר סתו
