והיא לא לבד. טבעונים, מזרחים, ימנים, שמאלנים, דתיים ופמיניסטיות, השנה הרבה אנשים החליטו שהדעות שלהם זה משהו ששווה להגיד בקול רם, לכמה שיותר אנשים, אפילו לצעוק. אורטל בן דיין נכנסה לבית "האח" וסחפה את כולם לדיוני גזענות, מזרחים ופמיניזם. גם תם אהרון מקדיש את הסטנדאפ (המצחיק מאוד) שלו ב"תכנית קיציס" לשד העדתי ואלדד, שכמעט זכה ב"אח הגדול", הוא מתנחל לשעבר וימני קיצוני. אנשים שהגיעו לטלוויזיה מהרבה סיבות שהן לא "להיות בטלוויזיה". מרענן. תוסיפו לזה את מבצע "צוק איתן", שהוציא מהחורים שלל ידוענים זנוחים כמו הצל ואורלי ויינרמן, ותקבלו ריב אחד גדול ומבעבע שסחף את כולם.
השינוי הזה, כמו רבים אחרים, התחיל מהמחאה החברתית של 2013. אולי נדמה שהיא לא הצליחה להזיז הרבה, אחרי הכל כולנו עדיין משלמים שכירות מופקעת ולוקחים משכנתא בשביל לקנות קוטג', אבל השינוי התחיל מבפנים, כמו שאמרה פעם מישהי עם מלא כסף. שינוי תודעתי שבא לידי ביטוי בבתי קפה חברתיים ובקופיקס, במודעות לעוולות חברתיות ובנכונות לעשות משהו על מנת לתקן אותן, ובתחושה שמותר שוב להסתובב עם אידיאולוגיה בכיס וגם לנסות לחיות על פיה. אה, וגם ביאיר לפיד, למרבה הצער.
אולי בסופו של דבר שנת האיכפת הזאת לא תשנה הרבה, אבל נקווה שמשהו ממנה יישאר איתנו להמשך. יש משהו כיפי בזה שההיפסטריות האדישה ועמוסת הפאסון פינתה את מקומה ללהט אידיאולוגי מיוזע, נלהב וחדור אמונה, לאנשים שמרגישים, שרוצים לשנות ולשכנע. אולי, יום אחד, מישהו מהם יצליח.