אז נעים מאוד, קוראים לי עמית ובין השאר, אני גם טבעוני. למעשה, החודש אציין שנה בדיוק למעבר לטבעונות. מעבר שאני שמח וגאה בו. אל תדאגו, אני לא כאן כדי להסביר לכם למה גם אתם צריכים לעבור לטבעונות (ואתם צריכים!) אלא אני רוצה לנצל את ההזדמנות החגיגית הזאת כדי לספר כמה קשה להיות טבעוני – ותאמינו או לא, זה לא בגלל הגעגועים העזים לצ'יזבורגר של מקדונלד'ס.
פול מקרטני טעה בגדול
אנשים חושבים שזה נורא קשה להיות טבעוני, והם צודקים, אבל מהסיבה הלא נכונה. הדבר הכי קשה בלהיות טבעוני זה לא לוותר על בשר, מוצרי החלב או ביצים. הדבר הכי קשה בלהיות טבעוני זה לא לשאול את המלצר במסעדה האם הפירה חלבי, או לבקש את הסביח "רק בלי הביצה". הדבר הכי קשה בלהיות טבעוני לא קשור בכלל לאוכל. הדבר הכי קשה בלהיות טבעוני זה לנסות להבין איך אנשים שאתה אוהב ומעריך, אנשים משכילים שאוהבים בעלי חיים ואכפת להם מהסביבה, ממשיכים לקחת חלק פעיל באלימות מיותרת נגד יצורים חיים, והכל בשם הנהנתנות והנוחות שלהם. או בלשון העם: "אני באמת נגד התעללות בבעלי חיים והכול, אבל אני לא מבין איך זה קשור לגבינה שלי".
אני לא שופט אנשים שבוחרים לא להיות טבעונים, ואני לא יכול לשפוט – כי גם אני הייתי כזה עד לפני שנה. העובדות היו מונחות לפניי והעדפתי להתעלם. זה נורא קל להתעלם, כמו שאנחנו מתעלמים ומדחיקים דברים אחרים, כמו שאנחנו מדחיקים את התעשייה הנצלנית שעומדת מאחורי הסמארטפון שלנו, נעלי הספורט שלנו וכמעט כל חולצה שיש לנו בארון. אז מה זה כבר להתעלם מבכי של עגל? אז לא, אני לא שופט, אבל עצוב לי, וכואב לי, וקשה לי לראות חברה טובה שלא יכולה לפגוע בזבוב ממשיכה לממן את מנגנון הסבל הזה, ובעיקר ממשיכה לשקר לעצמה.
השנה הטובה בחיי מבחינה בריאותית
אז השנה הראשונה שלי כטבעוני הייתה קשה, אבל לא בגלל האוכל או הבריאות. להיפך. מהבחינה הזאת זו הייתה אחת השנים הטובות בחיי. קודם כל, גיליתי כמה כיף זה לבשל. להשתמש בחומרי גלם שאתה בוחר, שאתה יכול לזהות בעזרת החושים שלך שהם טריים ונכונים לאכילה. אתה לא יכול לראות או להריח חיידק שנמצא בשניצל שלך, אבל אם משהו מקולקל בחומוס או אם העגבנייה רקובה - האינסטינקטים שלך מזהים את זה מיד. דבר שני, ההוצאות החודשיות שלי על אוכל ירדו. אני יכול להמשיך לאכול ג'אנק בחוץ, אבל דווקא המחשבה הטבעונית על "מה אני מכניס לעצמי לגוף" עוצרת אותי ברוב המקרים. ובגזרת הבריאות אני יכול לדווח שזה החורף הראשון שלי אי פעם שעבר ללא שפעת (אפילו בתקופה שכל האנשים בעבודה שלי הדביקו אחד את השני). ויותר חשוב מזה, נעלמה לי הפריחה במפרקים שהייתי סובל ממנה בכל תחילת קיץ מאז שהייתי תינוק וזכתה לכינוי הפסדו-רפואי "אסטמה של העור" מעשרות רופאי עור, שהלכתי אליהם במהלך החיים ולא הצליחו למצוא לזה פיתרון מעשי חוץ מלדחוף לי קורטיזונים וסטרואידים. הם אמנם הקלו על הסימפטומים אבל לא פתרו את הבעיה שאין לה תרופה לכאורה. אז מתברר שלהפוך לטבעוני היא התרופה לזה – ולי לא היה מושג כל השנים הללו. גם השינה שלי היום יותר טובה, ויש לי יותר אנרגיה אחרי העבודה לעשות ספורט ועוד כמה בונוסים, שזה לא המקום לפרט עליהם.
אני בר מזל. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה – אבל נולדתי יהודי, למשפחה אשכנזית בתל אביב – ובישראל זו נקודת התחלה מעולה. נולדתי עם כל הפריבילגיות שיכולות להיות לאזרח במדינת הזאת – גבר, לבן, צבר. אף פעם לא ידעתי מה זה קיפוח, אף פעם לא ידעתי אפליה על רקע מגדרי או סוציו-אקונומי. הבחירה בטבעונות הייתה הפעם הראשונה שזכיתי לקבל טעימה מהשנאה לאחר שמתחוללת במדינה הזאת. הבחירה להפוך להיות טבעוני היא כמעט מטורפת במצב הזה. זה כמו שאני אבחר להפוך להיות אפרו-אמריקני בארצות הברית של שנות החמישים במאה הקודמת. להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן. יש מסעדות שאני לא יכול להיכנס אליהן, יש בדיחות שמספרים עליי (ואפילו לא טורחים לספר אותן מאחורי הגב שלי) ואף אחד לא מאמין שאני כמו כולם – כנראה שמשהו לא בסדר איתי, בדיוק כמו עם כל שאר האנשים "האלה".
אז לא. תודה רבה, הכל בסדר איתי. אפילו יותר טוב מתמיד. המעבר האישי לטבעונות היה הדבר הכי קל והכי טוב שעשיתי לחיים שלי. הקושי היחיד היה ההתמודדות עם האנשים האחרים, אלה שטוענים שהם "אוהבים בעלי חיים" אבל אין להם בעיה להרוג אותם בשביל שיהיה להם תיק יפה. כל האנשים האלה פתאום הפכו למומחי תזונה ומוסר. במשך כל חיי לא שמעתי את המילה "חלבון" כל כך הרבה כפי ששמעתי בשנה האחרונה. אבל זאת הבעיה שלכם. יכול שלא נוח לכם לראות איך בנאדם יכול להיות טבעוני ולא להפוך לחיוור עם חוסר בהמוגלובין ו-B12 (הכי הרבה שהיה לי בחיים, שוב תודה רבה ששאלתם) כי זה היה התירוץ שלכם לא לעבור לטבעונות?
פעם גם חשבו שזה משוגע לתת לנשים להצביע
בשנת 2014 כבר אי אפשר באמת להמשיך עם המצב הזה של ההכחשה והעיוורון הסלקטיבי. אז בואו, תלמדו מהטעויות שלי, ולקראת הפעם הבאה שאתם כותבים טוקבק נגד טבעונות או מגיבים בשנאה לחבר בפייסבוק, שהעז לכתוב משהו נגד השואה הנוראית הזאת שזוכה לשם המכובס "תעשיית המזון מן החי", פשוט תפסיקו להגיד שאתם אוהבים בעלי חיים. אי אפשר לאהוב בעלי חיים ולאכול אותם. זו צביעות במקרה הטוב, וזו הדחקה אובססיבית במקרה הרע. אם אני הצלחתי להתגבר על הצביעות הזאת שהייתה בי, כל אחד יכול.
לפני מאה שנים נשים לא היו יכולות להצביע ברוב העולם. זה לא נראה לאף אחד מוזר חוץ מלכמה "פמיניסטיות קיצוניות" שיצאו להפגנות אלימות בנושא. אני חושב לפעמים על האנשים (ובעיקר הנשים) שעמדו מהצד ולא עשו כלום, שאמרו שזה בסדר כי זה תמיד היה ככה. אלה אותם אנשים שלא הפריע להם שיש לשכן שלהם עבד שקוטף כותנה בחצר "כי ככה העולם מתנהל", ואלה אותם אנשים שעצמו עיניים כששמו את השכן היהודי שלהם בגטו. בשנת 2014 אין לנו את הפריבילגיה לעצום עיניים. הכל שקוף. הכל במרחק קליק של העכבר. אנחנו לא יכולים עוד לעצום את העיניים ולפתוח פה גדול. לעולם לא עוד.
נ.ב.
קבלו נתון שמכניס לפרופורציה: לאדם הממוצע ייקח 10 דקות לקרוא את המאמר הנ"ל. בזמן שקראתם את המילים האלה נרצחו כ-362,800 חיות ימיות, 185,008 תרנגולות, 9,118 ברווזים, 5,015 חזירים, 3,455 ארנבות, 2,785 תרנגולי הודו, 2,149 אווזים, 2,076 כבשים, 1,391 עזים, 1,177 פרות ועגלים, 262 מכרסמים, 254 יונים וציפורים אחרות, 93 תאואים, 64 כלבים, 16 חתולים, 16 סוסים, 12 חמורים ופרדות, 8 גמלים. בתוך פחות מעשר דקות נרצחו יותר מחצי מיליון יצורים חיים – בשביל שבני אדם יאכלו אותם.
המספרים האלה, של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מתייחסים רק לתעשיית הבשר, הביצים והחלב. המספרים לא כוללים את מיליוני בעלי החיים שנהרגים כל שנה במעבדות ניסויים. הם לא כוללים את מיליוני הכלבים והחתולים שמושמדים במכלאות עירוניות בכל שנה. הם לא כוללים את החיות שמתו בזמן שהוחזקו בתנאי שבי בקרקסים, רודאו, גני חיות או פארקים כמו סי וורלד והדולפינריום. המספרים לא כוללים אירועי ספורט כמו מלחמות שוורים, קרבות תרנגולים, קרבות כלבים, ציד דובים, ציד איילים וכו'. המספרים האלה לא כוללים את הכלבים והסוסים שמוצאים להורג מדי יום מכיוון שהם כבר לא כשירים להשתתף בתחרויות מרוץ. בנוסף, המספרים גם לא משקפים את הסבל הפיזי והמנטאלי שנגרם למיליוני בעלי חיים ברגע הזה.
אבל היי, איזה מעצבנים כל הטבעונים האלה שלא יוצאים לכם מהצלחת?