מבחינתי, זו המודעה ערלת הלב שפרסם בנק ישראל להשתתפות הנגידה, ההנהלה והעובדים בצערה של לקץ' מלקו, בנפול בנה החייל משה ז"ל. המודעה הזו, שבה צוין בגסות רוח כי לקץ' מלקו היא עובדת קבלן, אינה רק מודעת אבל על נפילתו של הבן בקרב, אלא גם מודעה על נפילתה של האם במלחמת המעמדות; על מותה של העסקה הוגנת, על מותו של הצדק החברתי, על מותם של יחסי אנוש.
אמנם הלחץ הציבורי, שהונהג על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ', גרם לקרנית פלוג, נגידת הבנק, להפוך את החלטתה ולהבטיח שלקץ' מלקו תועסק על ידי הבנק בהעסקה ישירה. אבל גם כשזה יקרה, לא תימצא נחמה. מאות-אלפי עובדי הקבלן יישארו עובדי קבלן נטולי זכויות הוגנות, וישראל תישאר לצערנו ספינת עבדים שקברניטיה המדושנים דואגים יותר לרווחתם האישית מאשר לבוחריהם הנאבקים על פת לחם.