"מגיל 4 הרגשתי שאני רוצה להיות אישה, הייתי מסתובבת בבית עם שמלות של אחותי ומבקשת שישימו לי מגבת על הראש", מספרת דורין אדרי (27) מתל אביב, דוגמנית, טרנסג'נדרית, ומנהלת חוויה ושירות לקוחות במותג "Sweetweet". אבל רק בגיל 21 החלה בתהליך של שינוי המין.
בגיל 17.5 לעזוב את ההורים ולהתחיל חיים חדשים
"נולדתי מחדש בגיל 21", אומרת דורין. עד אז היא גדלה בקרית שמונה, למשפחה מיוחדת שבה שני ההורים חירשים, שני האחים חירשים ורק דורין ואחותה לקויות שמיעה. "אני האוזן של המשפחה, מרכיבה מכשיר שמיעה באוזן הפנימית ודוברת שפת סימנים כשפת אם. בגלל קשיי השמיעה, לא גויסתי לצה"ל אז בחרתי להתנדב כי ידעתי שזו הדרך היחידה שלי לברוח מהעיר שגדלתי בה. היה לי מאוד לא טוב בילדות שלי בקרית שמונה. לא הייתי מקובלת, וחיכיתי לסיים ולהתחיל חיים חדשים במקום אחר. בגלל שהתנדבתי יכולתי לבחור איפה אוכל להתנדב, ובחרתי לשרת בקריה, כך שיכולתי לגור בתל אביב. את הביטחון שהצבא נתן לי, לא הייתי מקבלת בשום מקום אחר - בגיל 17.5 לעזוב את ההורים ולהתחיל חיים חדשים בעיר הגדולה, ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות, רק פחדתי, לכן כל זה התעכב עד לגיל 21".
"תקופת המעבר הייתה הקשה ביותר בחיי"
כשדורין השתחררה מהצבא, היא החלה בתהליך של שינוי מין, היציאה מהארון לוותה בחששות ואתגרים. "הראשונה שסיפרתי לה הייתה אחותי, כי הרגשתי הכי מחוברת אליה. שלחתי לה פשוט הודעה והיא ענתה לי: "ידעתי וחיכיתי שתבואי להגיד לי". בהמשך סיפרתי לאחים שלי ולאימא שלי. כשהייתי כבר בתהליך הורמונלי, היא ראתה אותי פתאום חלקה והיא ידעה שלפני כן היה לי שיער גוף. ערב אחד היא התקשרה אליי ושאלה אותי - אתה רוצה להיות אישה? אמרתי לה שכן, היא שתקה כמה דקות ואמרה שהיא מבינה, והיא כאן לכל מה שאני אצטרך. רק ביקשה שלא אספר לאבא שלי כי היא פחדה מהתגובה שלו".
"אבא שלי התאבל עליי"
"אבא שלי הוא קצת פרימיטיבי מהכפר שחושש מה הסביבה תגיד. חיכיתי למצוא את הזמן הנכון כדי להגיד לו, כל הזמן התחמקתי מלראות אותו ולדבר איתו, ולא הגעתי לבית ההורים במשך חצי שנה. אבל מישהו מהעבודה שלו הקדים אותי וסיפר לו. הוא התקשר לאחי לוודא שזה נכון ואחי אישר והביע תמיכה בי. אך אבא שלי לא היה מוכן לקבל את זה ולקח את זה בצורה קשה, התאבל עליי, גזר חולצה ואמר שדור מת והוא לא קיים יותר. הבנתי, ידעתי שזה מה שיקרה. אמרתי לו שזו מי שאני ואני לא מתכוונת להשתנות. אם אתה רוצה להיות חלק מהחוויה הזו תלחץ לי יד ונתקדם הלאה ואם לא, אז הכול בסדר, נשחרר. הבנתי שייקח זמן לעכל את זה, הוא עבר איתי בר מצווה ורצה שאני אמשיך את השושלת, ניפצתי לו את האשלייה הזו".
במקביל ליציאה מהארון ולתהליך השינוי שעברה דורין, עם סיום התנדבותה בצבא, היא התקשתה למצוא עבודה ולצאת לחיים עצמאיים. "חיפשתי עבודה בכל מקום אפשרי, סופרים, קיוסקים, בכל ראיון עבודה היו אומרים לי שיחזרו אליי, ולא חזרו מעולם. להרבה מקומות היה קשה להכיל מישהי עם לקות שמיעה ובתהליך של שינוי, גם כשמדובר בסופר בתל אביב, וזה ממש הפתיע אותי", אומרת דורין, "זו הייתה תקופה של חצי שנה שחייתי מקצבה זעומה של ביטוח לאומי, והעזרה של ההורים שלי. ידעתי שאם אני חוזרת לקרית שמונה, אני עלולה לאבד את כל מה שהשגתי. בתקופה הזו, הגוף והפנים שלי השתנו בגלל ההורמונים. הייתי מאוד רגישה, התהליך של בין דור לבין דורין הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי".
"היום אבא שלי גאה בי"
כעבור שנה, ביום בהיר אחד, דורין קיבלה הודעה מאביה, ובה הצעה להיפגש., התקשרתי מיד לאימא שלי שביקשה שאזרום ואפגש איתו. מסתבר שבארוחה עם המשפחה המורחבת, הוא הבין שמקבלים אותי וזה עזר לו. שמעתי סיפורים אפלים על המשפחות מטרנסיות אחרות, על אחים שהצמידו אותן למיטות או כלאו אותן במחסנים. פחדתי ולא ציפיתי ליותר מדי. כל הדרך לפגישה איתו רעדו לי הרגליים, ואחותי ביקשה ממני שאבוא איך שאני, מבלי לשנות כלום, וכך אכן הגעתי לפגישה – הכי אישה בעולם – כשנכנסתי לחדר הוא פנה אליי בלשון נקבה והזמין אותי לשבת, הרגשתי כמו בחלום".
"מאז הוא רק דואג ומעניק לי, ומפצה אותי על השנה וחצי שלא היינו בקשר. הקשר שלנו היום ממש חזק, הוא הבין שיש לו בת. בדיוק כמו שהוא שומר על אחותי, ככה הוא שומר עליי. הוא מתגאה בי ומשוויץ מול חברים שלו. באחת הפעמים כשבאתי לבקר את הוריי, אני ואבא שלי הסתובבנו ביחד בקרית שמונה, אבל המבטים שנעצו בי ברחוב גרמו לי לרצות להעלים את עצמי. זו הייתה הפעם האחרונה שהגעתי לשם. כבר שלוש שנים לא ביקרתי בבית הוריי, ואני מתגעגעת לבית ולמיטה שלי. אנחנו מדברים המון בפייס טיים, ונפגשים רק בתל אביב".
"עולם הדוגמנות הוא קסם ברמה שאי אפשר להסביר"
לעולם הדוגמנות דורין הגיעה ממש במקרה. "הסתובבתי ברחוב עם פיג'מה כשהורדתי את הכלב, ניגש אליי סטייליסט, והציע לי לעבוד איתו. אף פעם לא חשבתי לדגמן. פעם הייתי בורחת מעדשות המצלמה. קבענו לקפה, והצטלמתי לכתבה במגזין 'את'. משם, קיבלתי פניות מחברות וקמפיינים, עולם הדוגמנות הוא קסם ברמה שאי אפשר להסביר. מאז שהתחלתי לדגמן, הפכתי להיות מוכרת בקהילה, הכרתי חברים ואנשים".
"זה מאוד ייחודי להיות דוגמנית טרנסית, אבל בארץ זה יותר קשה. חברות מסחריות לא פתוחות לקבל קמפיינים עם טרנסיות. אידיאל היופי בישראל הוא עדיין בר רפאלי – שלמות. בחו"ל בכל סוכנות יש דוגמניות טרנסיות. אבל זה מתחיל לקרות כאן לאט לאט, אני מקווה שאנשים יהיו יותר פתוחים ויקבלו את זה, שיתייחסו לזה כאל מובן מאליו".
"זו סגירת מעגל להיות הפנים של Sweetweet"
אך עולם הדוגמנות לא סיפק לדורין פרנסה יציבה, והיא המשיכה לחפש עבודה. "כבר נראיתי יותר טוב, אני זוכרת שראיתי משרה בבנק הפועלים, והאדם שראיין אותי היה מאוד נחמד. מספר שעות לאחר הריאיון הוא התקשר אליי ואמר אני אשמח שתהיי חלק מאיתנו. אימא שלי הייתה בעננים. אחרי תקופה מסוימת עברתי לעבוד בחברת ביטוח. כשהקורונה פרצה, החלו פיטורים ונשארתי שוב בלי עבודה. פרסמתי באינסטגרם פוסט שאני מחפשת עבודה והבעלים של חברת Sweetweet שלח לי הודעה ואמר שהם מחפשים עובדים למחלקת אריזה, ואם בא לי להצטרף אליהם, אני מוזמנת לראיון. נשמע לי מגניב".
דורין הגיעה לראיון עם שחר אור, הבעלים והמייסד של Sweetweet, וכך למעשה החל הרומן של דורין עם "הרגשתי שאני נכנסתי לממלכה צבעונית ומלאת ממתקים. התחלתי מייד לעבוד שם. ההתקדמות בחברה הייתה מהירה. מעבר לעובדה שהם מכילים כלפיי, יש להם יכולת לאתר את היכולות והכישרונות שלי ולהאמין בי באופן שלא פגשתי בו בעבר. מאריזה, עברתי לשירות לקוחות, והפכתי למנהלת שירות לקוחות וחוויה. אני עושה קמפיינים ושת"פים מסחריים כי אני מכירה את השפה של המקום. אני מרגישה מאוד מוערכת ואני מוכנה לתת הכול".
לכבוד פורים, Sweetweet החליטו להפיק מגזין חגיגי צבעוני ויצירתי, ולצורך כך בחרו בדורין להיות הפנים של המותג. "זו סגירת מעגל מטורפת" אומרת דורין, "אני שמחה וגאה להיות הפנים של Sweetweet ולהוביל את זה. הכינו לי שמלה שכולה מקופסאות של סוויטבוקס ולקח ארבע שעות רק להלביש אותי. הלוקיישן של הצילומים היה במסעדת Pop and Pope , שמדברת מאוד את השפה שלנו, עם ארט מטורף. זו הייתה הפקה מרגשת, אני חייבת ל Sweetweet את הכול".
מה הסוויטבוקס האהוב עלייך?
"זה משתנה כי אנחנו ממציאים לעיתים קרובות סוויטבוקסים חדשים. אך כאורזת "האפי סוויטבוקס" הייתה הקופסה היחידה שארזתי אז אני די מחוברת למוצר הזה שמלא בדברים מתוקים, מותאם אישית ומאוד משמח את מי שמקבל אותו".
אגב, למה את הולכת להתחפש השנה?
"לא סגורה על זה, צמות בטוח יהיו שם, כי ממש בא לי".